כחוט השני
העובר בין שפתותייך,
עובר אני על פני נהר קטלבים.
הגשר הנסמך על ליבך, יעזרני
את הדרך אל ליבך לגלות.
אך אם יאצילך דבר מנעמייך,
אליי, אל ליבי שפתותייך כלות.
הרי שמיים ורודי עננייך,
את שבילי הזהב, יגלו,
ותחכי לי עד כלות?

אדם יושב על פסגת הר כחולה,
שמים ירדו אל רמות הר וגיא.
אי שם רחוק בבקעה החומה,
תחכה לו עלמה,
שפתותיה סגולות.
עד יכמה אל ליבה,
לא ירד אל העמק,
אך היא לו תמתין והסער קרב,
מטר המלקוש ישטוף העפר,
פרחים יצמחו על מורדות הגאיות.
עלים את דרכה ירפדו כמרבד.
והיא אליו תעלה ותגיע,
עת העמק ישקוט ואפלה תרגיע,
ותחבוק.