"ערבי, צרפתי ורוסי עישנו ג'וינט. נכון שזה נשמע כמו התחלה של
בדיחה?! זה אשכרה קרה לי אתמול"! ודן נבלע חזרה אל תוך הספה,
מחרחר מסיפוק עצמי.

חבורה של סטודנטים לאדריכלות או אמנות או ספרות, מה שזה לא
יהיה שהמטומטמים האלה החליטו ללמוד. כל אחד בתורו תוקע לתוך
הפרצוף שלו את המכשיר, מדליק, מוריד, מעביר. מנסה להבין אם
עכשיו הוא ממש מסטול או שצריך עוד ראש ותמיד צריך עוד ראש.
צופה מהצד יגיד שהם ממש מעשנים כמו חולירות, אבל האמת המרה היא
שהם כבר לא מרגישים את זה חצי מהזמן.
אבל היום עושים משהו לשם שינוי - יש מסיבה - "בגינה של הבית של
ג'וש, משהו לא ברור, בקומה השלישית, עם אינטרנט.. נראה לי שהוא
היה מחוק לגמרי כשהוא הזמין אותי."

אז הם נוסעים, מתודלקים סוף-סוף. דן ואיזה חבר שלו, סירקין,
מקדימה מתלהבים מהמוסיקה, מאחור רעות תוהה אם היא רוצה לשכב
שוב עם דן, ומרים ובנג'י שוב מתפלספים על מילים חכמות שהם לא
באמת מבינים. כל אחד אוכל את הסרט שלו, בתיאבון.
הם נכנסים לאחת השכונות העשירות שבפאתי העיר, מגיעים לרחוב,
לבניין, "או שיט!" חמשתם פשוט יושבים בתוך האוטו ובוהים
החוצה.
"אז ככה אנשים חיים." אומר דן כשהם מתקרבים לבניין, עדיין
ראשיהם זקורים לגובה, משתאים.

עכשיו, הסיפור הוא כזה: איזה אדריכל אידיוט החליט שאין לו בעיר
מספיק שטחים ירוקים וגינה על הגג זה פאסה, אז הוא תכנן
למיליונרים האלה בניין שבאמצע שלו יש פארק! פארק עצום עם
אדמה,עצים, נחל, כל העסק! וצינורות זכוכית עם מראות שממחזרים
את אור היום. חרא זה זהב, זה הביטוי?

"יאללה בלגאנסקי"! מגחך לעצמו סירקין כשהמעלית השקופה נסגרת
עליהם. הם עולים בדממת ציפייה לקומה השלישית.
"סבבסקי." לוחשת רעות, מחייכת. הדלת נפתחת לתוך
"פאקינג מסיבת יער בתוך בניין!!!" צועק דן כשהטראנס משתלט על
כל שדה השמיעה שלהם.
"אהלן חברה'! טוב שבאתם"! ניגש אליהם ג'וש, בעל הבית. צעיר,
עשיר, מזמין, מאופק, מעל לכל - מנומס. לא, מעל לכל - רוצה
שיכירו בערך עצמו. לא חשוב.
"תגיד לי, מה הולך פה"?! צועק דן, מוליך אותו עם יד על הכתף
לבאר.
"אחי, זה משהו מטורף, מהפכה בתרבות המסיבות! אנחנו חופרים
און-ליין עם יפן, גרמניה ואנגליה"! ג'וש מושך מהדלפק שתי
כוסות, מגיש אחת לדן, "אני צריך ללכת לפגוש אנשים, אבל אתה
תהנה"!
דן מסתובב לאחור ורואה שהחברים שלו כבר לא שם. ניחא, הוא חושב,
נסתובב קצת.
רק אנשים יפים. והמוסיקה בת זונה. מעניין מי מנגן. הוא משוטט
בין עמודי זכוכית שקופים, שמחזירים את כל הלייזרים והפליקרים
שנשברים למיליון כיוונים שונים וזה כאילו עוטף אותך. והריח של
העצים והצמחייה המושקעת , פשוט מטריף ו... כן, ממש חשיש טוב.

דן מהלך לו בין הרוקדים ומזהה את רעות מאחור. ניגש אליה, הוא
מחליק בטבעיות את ידיו סביב מותניה ולופת את צווארה בשפתיו.
"דן! מסתכלים עלינו"! מתפתלת רעות ומצחקקת.
"נראה לך שאיכפת למישהו"? דן מביט מסביב, כולם דלוקים. איך היא
משתנה עם הגיל, הוא חושב.
"לא פה, ביפן"! נחלצת לבסוף מאחיזתו, רעות מצביעה על עמוד של
מוניטורים שעומד מולם. פתאום דן שם לב שעל ארבעת המסכים
שעומדים אחד על השני מפזזת בחורה מלוכסנת בגודל מלא, צבעונית,
חייכנית ומרימה אליו אגודל. "TOKIO" כתוב בקצה השמאלי התחתון.
"היא... רואה אותנו?" שואל דן, מתקרב למסך, מנופף לשלום עם
היד.
"ושומעת"! עונה רעות בזמן שהיפנית מנופפת חזרה, ממשיכה לרקוד
באין מפריע. "קוראים לה סאן-צוי"!
דן מבחין שהמוניטורים צמודים לעמוד שמוקף בעוד שלוש עמדות
זהות. על המסך שאומר "MUNIC" מרקד בחור לבקן חסון עם מוהאק
מראסטות, ב"MANCHESTER"דופקים ברייקדאנסים, ב"MIAMI" כוסיות
חצי ערומות עושות עיניים זגוגיות.
"זה מטורף"! זועק דן כשהמעגל חוזר לרעות. "אבל איך זה שכולם
רוקדים באותו קצב"?
"בכל המסיבות זה אותו די.ג'יי!" צועקת רעות מבעד לבי.פי.אם
המטורף ומצביעה אל מאחורי דן. הוא מסתובב ובמעומעם יכול לזהות
את העמדה. המוסיכיף מתגבר, דן מתמגנט אל הדי.ג'יי, מתקרב אליו
לאט, כמעט מתגנב. הוא רואה דמות רזה, רכונה מעל שולחן השליטה,
בעלת ראש קצת גדול מדי וידיים קצת רזות מדי. כנראה זה בגלל
החשיש, אבל דן היה מוכן להישבע שבשיער של הבחור היה יכול לראות
מעין ציור מופשט של פרצוף. הוא התקרב עוד צעד והפרצוף איבד
משמעות, אבל הופיעו בקצה הראש פנים אחרות, קטנות יותר, של
אישה, עם קצה צוואר ותחילת כתף... וככל שהתקרב דן הצורות
התחלפו, הפנים השתנו ללא הרף, עד שלפתע הרים אליו הדי.ג'יי את
עיניו, הזדקף וחייך אליו. דן הבין שזו הולוגרמה. דמות מצוירת
בתלת מימד שמופיעה בכל המסיבות בו זמנית ומנגנת לכל העולם.
ישות וירטואלית בעלת טעם ורגישות, כריזמה.

דן חזר מבולבל לחבריו, הם עישנו באנגים עם כמה חברה' ליד עץ
אורן קטן.
"עכשיו, מי שמבין בזה," אמר אחד משלהם, "יכול לראות איך אורגיה
היא הטרוטופיה והיא יכולה בקלות".
רעות קפצה אליו ולחשה לו באוזן: "בוא נזוז מפה." היא לקחה את
ידו והובילה את שניהם עמוק יותר אל תוך היער.