ענבל עמית / לבד איתך |
הרגליים נעוצות במסמרים לרצפה
אתה מגיע, לא אליי
כי החיבוק עדיין קר, והשיתוק נוכח גם הוא
אנחנו בשחור-לבן או בגוונים כבר?
כנראה צדקת כשאמרת שלא משנה
רוצה לרצות את הרצון, כל כך. לא מספיק?
החלטתי, גם היום, להיות אחרת
בשבילי? בשבילך ממילא לא אספיק
אז תעביר אותי בראש
כן, פעם ב... גם נחשב
גם כך אינני פה, גם לא שם
אל תדאג, מבטיחה שלא אראה
כי הלבד שלי נצחי
ושלך עוקף אותי
נאמנה אשאר
למחשבה על אנחנו אחר
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|