שני גלר ז"ל, מוקדש לך באהבה ענקית,
נתראה.

שני, ילדה יפה שלי
אני אוהבת אותך.
נקטפת בטרם זמנך לפני זמן כה רב והתאבלתי. התאבלתי על זה שלא
תזכי לגדול ולפרוח, על העובדה שלא תגיעי להיות ראש ממשלה, על
כך שלא תזכי לחוות חוויות ראשונות כמו נשיקה, אהבה ולידה.
אבל אחרי כל כך הרבה זמן שאת לא כאן, אני כבר גדלתי ואת נשארת
לך ילדה קטנה ואני הבנתי דבר מאוד חשוב, שעד עכשיו לא רציתי
להבין.
הבנתי שבעצם את זוכה בחיי נצח של תמימות וילדות, את זכית לעזוב
את העולם הזה בלי לראות אותו מתקלקל, מבלי שתמימותך תתמוגג.
את זכית בשקט.
וההפסד כולו שלי.
כי אני זאת שפספסה את האפשרות לראות אותך הופכת לאישה, מתעצבת
לאדם בוגר ורציני ולבסוף נכבית כמו כולנו, בין עבודה ומשפחה.
אני פספסתי את כל הרגעים שהיו אמורים להיות לי איתך ולעולם לא
יהיו, אני זאת שלא יכלה לחלוק איתך את החוויות שלה - הנשיקה,
האהבה וכ'ו.
תמשיכי לחיות לך, מלאך שלי, את חיי הנצח שלך בלי להסתכל לאחור,
כי בסופו של דבר אם מסתכלים על זה נכון, אז ההפסד הוא כולו
שלי.