כזה אנוכי: רוגש, מפחד
כמי אגם בשעת גאות
שמחפשים לאן לברוח
אוהב מילים שמשמשות לי עיר מקלט.
משכבר הימים הייתה נפשי חלקה
בוהקת בלובן ילדותי
ודמעות עטו פני כשנלחמתי
להגן על הלובן הזה
משכבר הימים... זה היה משכבר הימים
כשהייתי בודד
ועכשיו
כשהמחשבה רועמת בקול דממה דקה
אני לומד להיות אני. | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.