אם הייתי ציירת מוכשרת
זה הרגע שהייתי מנציחה:
ליל קיץ בהיר
חלונות פתוחים לרווחה
ואתה שוכב
, רדום על הבטן,
עירום במיטה.
והגוף שלך צחור וארוך ויפה
וצמד הגומות שבתחתית הגב,
יש בהן משהו ענוג, שמזכיר לי ילדים קטנים.
אתה נושם בשלווה
ואני מתמלאת בקנאה
שוב אינני מצליחה להירדם
יש במקום הזה יותר מדיי שדים.

אם הייתי מיטיבה לשכוח
אלו הדברים שהייתי מוחקת:
מילות שירים של Pink Floyd
הנלחשות לתוך אוזני,
צחוקך שמתגלגל
ואז נחנק, בשקט.
קולך הוגה את כל מחשבותיך הכמוסות,
גרונך צועק את כל הנאותיך,
ולעיתים,
אם רוחות הרפאים שלך מרשות,
יש אשליה של אהבה בנימותיך.

אך אני מול מיטתך
הסיוטים שלך רודפים אותי,
אינני ישנה.
אני מול מיטתך
גומעת עוד מבט ממך
עוד מעט בוקר
אני אלך לדרכי
ואתה תמשיך בשלך.