בלילות הוא בורח להיות עם חברים,
רק כדי לא לשבת ולהמשיך לכתוב שירים,
נלחם בכל הכוח ובכל האמצעים,
להימנע ממחשבות על דברים מסובכים,
ולא לשקוע במילים, בתווים, בפזמונים,
לא לברוח מהאמת, להתמכר אל השקרים

עוד מבט מול עצמך, להתמודד עם הפחדים,
עוד מבט אל העתיד, להבין את החיים,
עוד מבט עם אנשים, עם חברים, עם משברים,
כשמתחיל להיות קשה לעבור את המכשולים.

הוא מפחד להיות לבד, אז הוא מהר מאוד נרדם,
לא מפסיק גם כשכואב, גם כשמתחיל לרדת דם,
לא מצאו לו פתרון ולא תרופה ולא שום סם,
יש בו משהו דפוק, משהו מסוים,
וכשמתחיל לרדת גשם, הוא מתחבא מאלוהים
והוא בורח מהכול, מהשתיקות והצלילים.

הוא מסמן עוד יעד, בדרך למחר,
יודע שהפעם הוא יכול להיות מאושר,
נושא תפילה לאלוהים אבל מבין שזה נגמר,
מקודם הוא חשב שזה עוד לא מאוחר,
הוא מביט שוב אל האופק והטעם של זה מר,
וכותב אל המחשב, עוד שיר די מיותר

עוד מבט מול עצמך, להתמודד עם הפחדים,
עוד מבט אל העתיד, להבין את החיים,
עוד מבט עם אנשים, עם חברים, עם משברים,
כשמתחיל להיות קשה לעבור את המכשולים.