את כל האהבות מסרתי למשמרת,
רק אבן אודם קטנטנה נצרתי בחיקי
קרני האור הנמתחות מעבר לגופינו
לוטפות הן את אצבעותינו בניגון
כן הסלעים אשר ניצבים בעין הלילה
חדים ומזדקרים אך בחובם אנו נחים
עפר אפור וחום נידף בינות שיער זהוב
ואש הנגיעה לוטפת את שפתינו.
אשמורת בוקר אצה לדרכה בין העבים
טיפות של אבקנים בוזקים צוף מעלינו
עלי שלכת סתיו אביב חולפים בדהרה
אבן האודם בחזי שוב מפזמת. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.