וכיכר העיר סובלת
בשתיקה כזו רמה
הנרות עוד דולקים בה,
אך כבויים בנשמה.
הפך זה יום של חסד
בלונים בשמיים מתנופפים
אותם שמיים שזעקו אז,
שלא רצו לקבל את דמך בשער המבקרים.
ונערה יפה זוכרת
ממששת צמתה
היא הייתה אז בכיתה ג'
אך זה נצור בזיכרונה,
שהיא ישבה על ראשו שלאבא
ואימא בחיקו רעדה.
היא חיפשה לה משענת
מכובד האבידה.
צמרמורת עוברת בגבה, מטיילת, מחלחלת...
שהיא הייתה שם, היא הדליקה נר
(אולי אפילו שניים)
ולקח לה קצת הרבה מדיי זמן
לקשור את השרוכים של הנעליים.
בכל זאת היא הייתה ילדה,
ובאותה עצרת
שנאבדה לה הבובה
כן, היא עוד זוכרת...
היא מרכינה ראשה כעת
עשור שנים אחריי והמועקה אותה מועקה
מצחה נוגש בצווארו של אהובה
נער שוחר שלום, והיא מחפשת את חיקו
והיא מחפשת את התשובה
גם הוא היה אז ילד
ועל הרצפה הוא מצא בובה.
מוקדש ליצחק רבין ז"ל...
שנזכור. |
