[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







מיכאל ליט
/
פעימות

"אני רוצה לתת לך נשיקה."
"לא."
"אולי בכל זאת?"
"לא רוצה."
"למה?"
הוא מושך בכתפיו בתשובה.
אני נאנח בתסכול ומעביר את ידי בשערי.
הוא ממשיך לעמוד, נשען עם גבו על הקיר של הבניין ומביט אל
השמיים השחורים ומלאי הכוכבים. בעיניו אפשר לראות את
המלנכוליות הגובלת אומללות.
אני מביט בחשש לצדדים ואחרי שוידאתי שאף אחד לא רואה אותנו אני
מתקרב אליו ומשעין את ראשי כנגד חזהו.
הוא הרבה יותר גבוה ממני ואני יכול לשמוע את פעימות ליבו
מאחורי כלוב צלעותיו. הוא מניח את ידו על כתפי ולוחץ אותה
קלות, מעניק לי תחושת ביטחון.
אני מרים את מבטי אליו ורואה אותו נושך את שפתו התחתונה, סימן
לכך שהוא מתלבט נואשות. ולמרות שהוא כבר הוריד את עיניו אלי,
הן עדיין ממשיכות לשקף את אור הכוכבים. אני רואה את שפתיו
נמתחות באותו החיוך האופייני לו. מין חיוך סלחני ועצוב בו
זמנית.
"לפעמים צריך לוותר." הוא אומר. אבל אני לא רוצה להקשיב
למילותיו, רק לשמוע את קולו הנעים והמתנגן.
"אני לא רוצה לוותר עליך." אמרתי. ידעתי שאסור לי להחזיק אותו
יותר מדי קרוב אלי ושזה חנוק אותו, אבל לפעמים זה קשה מדי.
הוא עוטף אותי בחיבוקו החם והנעים, אולי מתוך רחמים ואולי מתוך
הבנה. הוא יודע מה החולשות שלי ומשלים איתן. לא הייתי צריך
להגיד לו שהוא חשוב לי ושכל יום בלעדיו זה סבל בשבילי. הוא
יודע את כל זה בלי שאגיד לו. ואני מצידי, רואה אותו גווע מיום
ליום ולא יכול לעשות דבר.
"אולי ניסע מפה? פשוט נברח ולא נגיד לאף אחד לאן." אמרתי
ונחרדתי מדברי. "לא, אל תגיד כלום!" הנחתי את ידי על שפתיו.
הוא פתח את פיו ונשק לאצבעותיי, מכניס אותן פנימה. הלחות
החמימה של פיו גורמת לי לתחושה נעימה שמתפזרת בכל חלקי גופי.
לפתע הרגשתי טיפות על פני.
"גשם." אני שומע אותו אומר בקול מופתע במקצת. הוא שוב מביט
למעלה ותוך כדי כך מצמיד אותי קרוב יותר אליו, מגונן מפני
הטיפות הקרות.
אחרי מספר דקות הגשם מתחזק ואנחנו, שני גברים, עומדים מחובקים
באחת הסמטאות החשוכות של ירושלים ומקשיבים לפעימות הגשם
שסביבנו. רטוב לגמי, אני מרגיש את מדי-הזית שלי נדבקים לעורי.

"אני לא יכול יותר." פרצות המילים מפי ביחד עם בכי שעצרתי
כל-כך הרבה זמן בתוכי.
הוא לוקח את ראשי בידיו ומכסה את פני בנשיקות קטנות ועדינות.
"זה לא הוגן! הפגישות הקצרצרות האלה מדי פעם שמתקיימות במקומות
הזויים לא מספיקות לי. אני רוצה להיות איתך. אני רוצה להתעורר
כל בוקר ולראות אותך לידי. אני לא יכול בלעדיך!" הרגשתי
שהיסטריה שנשמעת בקולי מדאיגה אותו.  
הוא שוב מצמיד אותי קרוב אליו ומלטף את שערי הרטוב. לאחר זמן
מה הבכי שלי נרגע ואני מרגיש שקיבלתי כוחות חדשים. כוחות
להמשיך. אף פעם לא הבנתי איך הוא יכול להיות חזק בשביל שנינו,
אבל הוא תמיד היה כאן. ותמיד כשהייתי צריך אותו.
הגשם כבר פסק ואנחנו ממשיכים לעמוד ומביטים אחד בשני. הוא מעיף
מבט אחד בשעונו ופניו אומרות לי הכל. אני לא רוצה להיפרד ממנו
ולכן פונה ללכת בלי להגיד דבר.
"אני אוהב אותך." שאני שומע את הלחישה מאחורי וליבי מחסיר
פעימה. אני מסתובב, אבל הוא כבר הולך במעלה הרחוב הרטוב המוביל
אל הרובע המוסלמי.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
רק רציתי להגיד
שאני מצטער על
הקורבנות ועל כל
הסבל...
סתאאאאם
אני מייחצן מופע
חדש לחנוכה,
פיגוע-המחזמר
ספי ריבילין,
דנה דבורין,
מיכל ינאי ואלי
אילדיס עם הכל
עובר חביבי ודנה
ירון כהן בתפקיד
שלומית אהרון,
עשרות רקדניות
קטינות בערום
מלא, זברה
ג'ירפה
והולוגרמה של
רבין, בתפקיד
ערפת לובה
אליאב, תפאורה
אמיתית עם דם
נוצרים, כרטיסים
במחיר שווה לכל
נפש, הכניסה
לגופות חינם.




יק טיבטי, בהמה
בפרומו.


תרומה לבמה




בבמה מאז 16/8/07 10:45
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מיכאל ליט

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה