היא לא מאמינה באהבה, לא מבינה מה רע בלבגוד.
היא יודעת שכולם חיים בהזיות, אחרי מה שהסבירו לה איך היא
יכולה לא להאמין שהם חיים בסרט?
"למה לא לבגוד? תן לי חצי סיבה טובה, חצי" היא שאלה ברצינות
מוחלטת, מנסה לחפש את התשובה שכולם מסתבר מוצאים בחוסר היגיון
הזה.
לא היה לה מערכת יחסים אחת שהיא לא בגדה, או אפילו אחת שנמשכה
מעבר לכמה שבועות בעוד שכולם מסביבה מחזיקים שנים.
"כי זה פוגע בצד השני." - ענו לה. היא חשבה כמה שניות, היא
באמת ניסתה למצוא את ההיגיון.  כשהיא לא הצליחה היא שאלה איך
זה פוגע - "כי לצד השני אכפת", ענו לה.
"למה?" היא שאלה, היא ממש רצתה לדעת. "כי שני הצדדים אוהבים
אחת את השני."
האבסורד במשפט הרס אותה. אהבה? זה לא קיים וגם בסרטים רואים
כמה שזה זיוף. למה שלשני אנשים יהיה אכפת אחד מהשני? זה
מטומטם.
"למה שמישהו יאהב אחד את השני?" היא שאלה ברצינות והצד השני
התחיל לצחוק בעוד שהוא חושב שזה בדיחה. היא הזעיפה פנים בחזרה
בזמן שהיא חשבה על הנושא, כנראה שהוא באמת התכוון למה שהוא
אמר. באיזה סרט הוא חי? כולם יודעים שאין דבר כזה אהבה. כולם
יודעים שזה סתם שקר, תרוץ לעשות סקס ויום אחר כך זה ל"אהבה"
הבאה.
-"את צוחקת" שאלו אותה, "אני רצינית לגמרי. למעשה-אני צריכה
לשאול אותך משהו-אתה רציני?" היא ענתה וגירדה את ראשה בצורת
התאמצות ומחשבה על הנושא. יכול להיות שהיא טועה? לא. היא רואה
טלוויזיה ויודעת שסוף הסרט הוא לא סוף הסיפור. תנו לזה עוד חצי
שעה להראות את העתיד -בסרטים זה כמה ימים, ותראו איך הכל מתפרק
ומתמוטט.
היא קוראת כ400 דפים ביום באנגלית, ספרים על אהבה, וגם שם אפשר
לראות שסוף הסיפור הוא לא באמת סוף הסיפור.
היא יכולה ללכת לשאול את אמא שלה אבל היא יודעת כבר את התשובה
לפי הנישואין שלה אם אפשר לקרוא לזה ככה. היא יכולה ללכת לשאול
את סבתא שלה, אבל רק לפני שבוע הם רצו להתגרש, וכשהיא הייתה
קטנה היא זוכרת את סבא כשהוא מעיף על סבתא משהו בעצבים. סבתא
רוצה שהוא ימשיך ללכת לעבוד כשזה מסוכן לו רק כדי שהיא לא
תצטרך להיות איתו במקום אחד כל היום.
היא יכולה לשאול את עצמה, אבל היא בגדה ביותר "חברים" עם יותר
מדי אנשים בשביל לזכור.
כל מקור מראה שאין אהבה.
היא יכולה לשאול את חברים שלה - אבל אפילו אהבה בין חברים אין.
אנוכיות רובצת בכל מקום, נאמנות זה עוד שקר.
אפילו אהבה בין הורה לילד אין. יש אינטרסים.
בכלל אין אהבה משום סוג.
היא הדליקה עוד סיגריה, האחרונה נגמרה לפני 10 דקות כשהמוח שלה
התחיל לשוטט בנושא הזה. גועל עבר בגופה עם הדלקת הסיגריה
והגרון מחה, זה גרם לה לחשוב.
טוב, יש לה את הסיגריות, הצריבות אמיתיות. ויש לה את עצמה כמה
מסובכת שלא תהיה.
היא לקחה את הסיגריה בעצבים, מעוצבנת על זה שהיא כנראה לא
מבינה משהו שכולם מבינים, מעוצבנת על כמה שהעולם דפוק אם הוא
לא רואה את האמת. תמימות או טיפשות, היא לא יכלה להחליט מה פשר
החלום שהם חיים בו. היא לקחה שאיפה חזקה עד שהיא מצמצה בכאב,
איפרה, נשפה את העשן על הקצה  של הסיגריה וראתה את הקצה בוער,
הכתום התחזק ונצץ, היא שאפה עוד קצת ודפקה אותה על היד שלה.
עכשיו היא חייכה. המענה לכל תסכול, תשובה אמיתית.
אומרים שחיים בשביל אהבה, אז היא התעצבנה והוכיחה לעצמה שהיא
גם חיה. רק בלי אחת.