כעונש על מעשיהם, הומתו הרשעים על יתדות העץ ודמם נשתה עוד
באותו הערב. לחיי הרוזן.
חיים אפלים, יש שיאמרו קודרים, בטירת טרנסילבניה - ברומניה.
חיים של בדידות, אבל לא של פחד.
נשתה שוב. לחייך, הרוזן. לחיי הנצח שבדם הזה. רשע טהור נוזל
ממנו. טהור כמו הקדושה המוזרה העוטפת את טירתך, הרוזן.
קדושתך שונה היא מקדושתו של ישו, הרוזן. קדושתך שטנית לנושאי
הצלב.
מה עוד תבקש מעמך, הרוזן. הדם מציף את הארץ.
מדוע הצעת לי מקום בביתך, הרוזן? אמור לי מדוע. סקרנותי
מתעוררת בי בשל כך.
יש שמועות, הרוזן. אינני שקרן. ואתה, אינך יכול שלא לשמוע זאת.
אני תוהה הרוזן, במה חטאו אנשים אלו שאנו שותים את דמם. אויביך
הם, הרוזן. אך מדוע תשלחם אל מותם?
במותך, הרוזן, ברחת. איפה היית אם לא בקברך? אמור לי, הרוזן.
סקרנותי מתעוררת בקרבי בשנית.
לאן נעלמו אורחיך, הרוזן, לאחר שנכנסו בהזמנה אל ביתך? גם על
זאת סקרנותי מבעבעת.
דמי נוטף משיניך, הרוזן. ובשרי מקשט את היתד החדשה שגילפת.
תשתה שוב. לחייך, הרוזן. לחייך.
|
