|
אני מרגיש עכשיו
שמחה כל כך גדולה
אבל הלב דואב על המרחק בשתיקה
ובלי לומר דבר
בתוכי אני יודע
שגם אם זה עצוב
הכאב לא נוגע...
אך הגעגוע מייגע.
בכלל לא ברור לי
מה כאן קורה
אך יש בי עוד סימן שזה ישתנה
שאת פנייך שוב אראה.
חיים בלי הגדרה
בכלא של שתיקות
ואולי פשוט מנסים
לא להתמודד עם הרגשות
בתוך מערבולת של ספקות
אני חושש נורא שלא נספיק את הרגש לחוות.
ואין שום היגיון בהיסחפות הגלים
והבזקי האור שבאים בקטעים
ואולי זה הכל סתם הזיות
המשמעות לא ברורה אבל ממשיך לקוות.
ממשיך לזרום ולטבוע
יודע שזה נמוך וגם גבוה
ועל אף הדיכאון לנצח ישאר בי הזיכרון
של מבטנו הראשון...
חיים בלי הגדרה
בכלא של שתיקות
ואולי פשוט מנסים
לא להתמודד עם הרגשות
בתוך מערבולת של ספקות
אני חושש נורא שלא נספיק את הרגש לחוות. |
|
|
מיסטר בין מצחיק
אתכם?
הטאליבן |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.