דמיין את עצמך לוקח עיפרון ומתחיל לצייר קו מתאר של אישה. אחוז
את העיפרון חזק, אבל לא חזק מדי. שיישאר יציב ביד, אבל שהיא לא
תכאב.
אתה מתחיל מלמעלה. מהראש, מהשיער יותר נכון. עושה את הקצוות
שלו גליים וזורמים עד הכתפיים. אחר כך אתה חוזר לפנים ומצייר
אותם איפה שהשיער לא נופל עליהם. דרך הצוואר אתה מתחבר חזרה אל
הכתפיים, איפה שקודם סיימת עם השיער, ומשם אתה יוצר לה ידיים.
לא ארוכות מדי ולא קצרות מדי, לא עבות מדי וגם לא דקות. ידיים
של אישה שאתה יודע שהיית רוצה להיות איתה. עכשיו אתה חוזר אל
אזור בית השחי, ובתנועת יד גלית ונכונה אתה יוצר לה זוג שדיים
של האישה המושלמת.
מכל צד אתה מוריד קו נעים שיוצר לה גוף יפה, עד לאזור האגן,
ואז אתה מסתכל על הכד שניצב מולך ושואב ממנו השראה.
משם אתה ממשיך אל הרגליים. על רגל אחת, כמו שתכננת מראש, אתה
ממשיך לצייר את כף היד, כנשענת על ירך. בעוד את הרגל השנייה
אתה ממשיך בלי שום הפרעות ידיים. יושבת אתה מצייר אותה, עם
רגליים משולבות.
בדיוק ברגע הזה אתה מניח את העיפרון בצד והולך להביא מכחולים
וצבעים, אני פה נשאר ומחכה לך עד שתחזור. בינתיים תשקול איך
אתה רוצה אותה, לבושה או בלי בגדים.
אתה חוזר אחרי שכבר החלטת. בידייך אתה מחזיק מכחולים בעוביים
שונים ופלטת צביעה. בתוך הפלטה כבר הכנת הכל. ישנו הרבה צבע
גוף שהכנת וגם כמה צבעים נוספים כמו צהוב או שחור. אבל מעט,
החלטת לעשות אותה ערומה, במונו-כרום ארוטי.
שוב אתה עולה למעלה, מתחיל משיער צהוב יחסית, גלי ומסחרר שגולש
עד הכתפיים. מצייר את הצוואר, את הכתפיים ואת הידיים באותו
גוון, אבל לא שוכח אף לא לרגע להוסיף במקומות הנכונים את
הגוונים השונים. ליצור עומק, ליצור תחושה, ליצור דמות אמיתית.
שתוכל, גם אם זה רק לרגע, להשוות עצמך לאלוהים.
אחרי שסיימת עם הידיים שלה אתה פונה להתרכז בחזה שלה. אתה לרגע
עוצר, מניח את המכחול בצד ונותן ליד שלך ולמוח שלך להשתחרר.
אתה לוקח נשימה עמוקה וחוזר שוב למשימה. במשיכות מכחול עדינות
ורכות אתה יוצר לה איבר הנקה מפתה. מגעיל אותך לחשוב על זה
ככה. אולי זה רק פלשבק מילדות עשוקה, אולי זו רק הבנה מטרידה,
אבל אתה עדיין ממשיך לצייר במלוא המרץ, במלוא הרצינות. שוכח
הכל, מנקה את הראש, ומרכז את כל כולך באותו אזור שהרגע סיימת
והנה אתה עובר אל הבטן.
מהיכרות עם גוף האישה אתה יודע שהבטן היא איבר מגרה לא פחות
מכל שאר הגוף. כן כן, אפילו יותר מהחזה. אז אתה בונה לה את
הבטן שעליה תמיד חשבת, שאותה כל אישה הייתה רוצה. ובסוף הבטן
אתה לרגע משתהה, ואז מחליט לוותר על האזור הזה בינתיים ולחזור
אליו אחר כך, כרגע אתה עוד לא מרגיש מוכן.
אתה מצייר לה רגליים חלקות ונעימות, בעזרת סגנון מרקם מיוחד
ששמרת לסוף. ואתה בורא לה רגליים מעל לכל החלומות, מעל לכל
הציפיות, מעל ומעבר למציאות. וכשאתה מסיים לצבוע לה את כף הרגל
אתה פונה חזרה לראש, את תווי הפנים הרי עוד לא ציירת.
גבות מסודרות, ריסים ארוכים, עיניים כחולות, עמוקות, מטביעות.
אף קטן וישר, פה מתקתק, לחיים סמוקות וכיווץ מחייך. אוזניים
שנראות כמו מחכות למוצא פיך ובסופו של דבר פשוט פנים מושלמות,
וכשאתה מסיים את הפנים אתה מסיים יצירה שאי אפשר לעמוד בפניה.
עכשיו אתה מרגיש סוף סוף מוכן, כעת אתה פונה למתחם שהשארת לבן,
למקום שרצית ליצור איתו שלמות, לאזור חלציה.
בעיניים כמעט עצומות לחלוטין אתה מצייר לה את מה שתמיד דמיינת,
את האיבר שאליו תמיד כמהת. ובשקט בשקט אתה מסיים את יצירת
המופת הפרטית שלך. יצירה שאף פעם לא חשבת שתצליח בה, שמעולם לא
העזת לקוות שתיצור אותה. אבל כעת התעלית על עצמך. התעלית על
עצמך ועל החוקים שידעת. בקומפוזיציה מושכת, בפרספקטיבה כובשת,
במרקם משתנה ובאור מגרה הצלחת לגרום לעצמך קהות חושים.
אך ברגע שאתה מתרחק כמה מטרים אחורה ומביט בה עמוקות ובתשומת
לב רבה, אתה פתאום מגלה את האמת. רק מרחוק אתה רואה שלא בדית
אותה מהראש, שהיא לא נבנתה לך בחלום. אלא שהיא דמות מציאותית,
אישה אמיתית, אחת שאתה מכיר.
זו היא שרצית, היחידה שרצית, היחידה שאמרה לך לא.