אני יושבת על הספה הלבנה, בבית הקפה שמשקיף לים. מחייכת לכל
חבריי שבאו לחגוג איתי את העובדה שנולדתי. מחשבות שוטפות את
ראשי, רגשותיי משתנים בקצב מסחרר. רגע אחד אני שמחה, מאושרת,
סופגת אל תוכי את כל האהבה שמסביבי, וברגע שאחריו שמחה הופכת
לעצב, יחד הופך ללבד.
שינויים במצב הרוח הם דבר שכיח בקרב אנשים, בעיקר נשים, ביום
הולדתם.
יש משהו ביום הזה שגורם לנו לעשות חשבון נפש. מה כבר עשיתי ומה
עוד אעשה. מאין הגעתי ולאן עוד אפנה.  מדד האושר ביום זה הופך
לתוצאה של נוסחה מתמטית מדויקת. הצלחה בקריירה חלקי מספר
מערכות יחסים ועוד כמות החברים שהגיעו לאירוע כפול אחוז השינוי
בהיקף הירכיים. יום שמחה זה מהול בטיפות של עצב על עוד שנה
שחלפה לה, ולא תחזור שנית.
אני פותחת כמה מהמתנות שקיבלתי. מרגש אותי לראות איזו תשומת לב
הושקעה בכל אחת מהן. החולצה שמדדתי לפני שבוע, השעון שתמיד
רציתי, שובר מתנה ליום פינוק בספא, ועוד ועוד. הכול רק בשבילי,
מכול האנשים שאוהבים אותי. הנוסחה הנוראית מתפוגגת לאיטה ואני
מחבקת חזק בליבי את השנה שחלפה ונפרדת ממנה בהשלמה. נושמת
עמוק, מוכנה לצאת לדרך אל מסע נוסף, לעבר יום ההולדת הבא.