זה הפחד - שמתגבר ככל שאני חשופה אליך יותר.
וזה חוסר הידיעה של מה אני בשבילך, זה לא מובן לי.
זה הפחד - שמדבר מגרוני אליך,
שמביט בך במבט הזה שגורם לך לשאול אותי למה אני מיסתכלת עליך
ככה.
זה המחסום שיש לי על הפה, שמעולם לא היה בי,
שמונע ממני מלספר לך...
עד כמה מפחדת.
ככל שחשופה לך -
חשה יותר מטורפת.
רעד בידיי,
הפחד בחזי,
הצעקות מהנשמה שבי.
תקופה של סערות,
בה אתה ניכנסת ועוררת עוד.
מה אני עושה עם כל מה שבתוכי עכשיו?
מה אני עושה עם כל מה שמחוץ לי?
מאורעות העבר מצליפים בי שוב,
אינני מדברת עוד על העבר הקרוב,
הנני מדברת על עבר שנשכח כבר מזמן.
מדברת על עבר של ילדה קטנה ותמימה חסרת ניסיון -
שהרי...
היה הייתה ילדה קטנה
עם שיער חום גולש ועיניים ארוכות.תמימה.
כ"כ תמימה הייתה - שעשתה כל שרצתה,
והסובבים - תמיד סלחו לה.
סלחו לי.