כפרח מתעגלת אל גשמיי שפתייך,
נובטת מאדמת אהבתי.
במקום הרחוק ביותר - הכה בי,
למדני כי רק שלך אני.
הנך משקני, אלוהיי, אהובי,
מחייני אל מול עיניך ללבלב,
ועל פי רצונך נשבעת בי נדריי אהבה,
כמתענה תחת יופייך,
מתמסרת כל כולי למענך...
אהבתך מרצדת אל מולי,
בלתי נתפסת.
אתה מסיט אותי משפיפותי יקירי,
חושף אותי למעשיית חייך...
אנא גאל אותי מקרקור המוות הנכפה עליי בהיעדרותך,
שנן את עיניי, את גופי, כילד סקרן,
הסחף אל צבעיי אהובי,
הפוך את עורך אל העולם כהרגלך
ונוע ללמוד בי.
דע שגואה כנחשול מתוך מימך הסוחפים אותי,
ומבועתת ממגעך המבקש בי אחיזה,
כמתמכרת... אהובה...
איש העולם,
העמידני שוב על תמימותי,
העבר ידייך על שברירות חיי,
רבוץ בי כמפלצת נטולת מעצורים האורבת לטרוף סודותיי,
נהר אחריי לכל אשר אפנה,
אחוז בי עד אושרנו - חיי, ילדי,
ואל תעזבני לעולם.