מחפש לי ריגוש בעולם מדומה.
האם זו אמת או שעצמי מרמה?
בין קירות חדרי שב ונופל.
נבלע בתוך תהום עמוקה של בדידות
היישר מהר הרהור והגות.
את כל שדי הפחד דואג לחסל.

בלילות של חוסר מעש מוחלט,
התהפכות שהורגת לאט.
בזווית מאונכת אל הקיר.
מחשבה שלא פוסחת על אף
בן אדם או חפץ מדף.
את עצמי האם בכלל אני מכיר?

ואני צועק גבוה
אל שמים אפורים,
שיקחו, רוצה ליגוע
בצרות של עשירים.

מעט מהעולם הזה בניתי בעצמי.
את השאר כנראה לקחתי, אך אין לי מושג ממי.
מאבד שליטה על הכל ומידרדר.
בתוך שבילים רבים פוסע, רוצה רק כבר לגמור,
אך כל עוד היא חסרה פה אין שום דרך לעצור.
מטיל ספק בהכל ומוותר.

ואני צועק גבוה
אל שמים אפורים,
שיקחו, רוצה ליגוע
בצרות של עשירים.

עולם חדש יצרתי, עולם כה מעורער,
ואין תשובה לשאלה מה צופן לי המחר.
מאחורי עבר שארצה להדחיק.
בניין קלפים בניתי, והרוח עוד נושבת,
וכשצריך אותה הכי הרבה, היא תמיד עוזבת.
רצוני תמיד לדף חדש שישכיל מן העתיק.

ואני לוחש גבוה
אל הקשת בענן,
ולפני שניפרד אז
שתשאיר חיוך קטן.