[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אורית דרורי
/
קוראים לי אורי

בלילות לבנים אני אוהב להסתכל מבעד לחלון, להסתכל על השמיים
זרועי הכוכבים, הם כל כך לבנים ויפים אל מול השמיים הכהים. כל
כוכב וחיים משלו, כך קראתי עליהם. לכל כוכב תוחלת חיים משלו
והיא יכולה להימשך עשרות, מאות ואפילו אלפי שנים. ואז לאט, לאט
הכוכב הולך ודועך, עד שלא רואים אותו בשמיים, כי הוא נכבה, הוא
מת.
קוראים לי אורי, בעוד חודש, באוקטובר, ימלאו לי שתים עשרה
שנים. החבר שלי, עומר, שהוא גם חברי הטוב ביותר, אומר שבטח
יעשו לי מסיבה גדולה כזאת, כי מגיע לי, אחרי כל מה שעברתי
ועדיין עובר. אמרתי לו שזה לא משנה לי, העיקר שאבא יקנה לי את
מה שביקשתי כבר הרבה הרבה זמן, פלייסטיישן החדש, עם כל
השכלולים והחידושים. חוץ מזה, גם מסיבה קטנה תהיה בסדר.
מחר אלך עם אמא לבדיקות. אומרים ש"הסבירות של הטיפול הכימותרפי
הינה מעלה פרוספקטים חיוביים, וישנן תגובות טובות וייתכן שיפור
בכדוריות הדם וההמוגלובין במצב עלייה". כך היה כתוב במכתב
שההורים קיבלו. אמא אמרה שזה טוב, אבל ראיתי שהיא מסתובבת
ומתחילה לבכות.
יש לי סרטן הדם. מגיל עשר.
משום מה הלילה הזה הוא קסום בעיניי. כל כך שקט ורגוע. אני
מרגיש קצת בחילה. לפני כמה שעות הקאתי, כי עברתי את הכימותרפיה
אתמול. זה היה נורא. אבל ראיתי את אמא שמחזיקה לי את היד במשך
כל הטיפול ורק חשבתי לעצמי שאני חייב לחזק אותה, אז למרות
שרציתי באמת לבכות ולבכות, חייכתי אליה. והיא חייכה אלי חזרה.

אחרי הבדיקות שיש לי בשמונה בבוקר אמור להיות לי מבחן בחשבון.
כל כך רציתי להיבחן עם כולם, עם כל הכיתה, שלא יגידו שאני
מחפף, אבל דחו לי את זה ביום. בכל זאת התכוננתי כל היום. אני
יודע את כל מה שצריך, אפילו את פעולות הכפל שלא למדנו - סתם,
עניין אותי איך לפתור את זה.

לפני שבוע קיבלנו טלפון מעמותה שמחלקת מתנות לילדים כמוני. אמא
משום מה היתה בעננים יותר ממני. היא חיבקה אותי ונישקה אותי עד
שנחנקתי. ואפילו עומר, שלא מובן לי למה, מקנא בי. הוא אמר לי
שבטח יטיסו אותי לאמריקה ואני אפגש עם איזה שחקן מפורסם, או
מקסימום מישהו בארץ. הסברתי לו שלא כך זה הולך. אני אמור לבחור
מה החלום שלי והאנשים שם מגשימים לי אותו. אמרתי לו בסודי
סודות מה החלום שלי, והשבעתי אותו שבינתיים לא יגלה לאף אחד,
כי אני מפחד שהסיכויים שאני אקבל את זה לא כל כך טובים.
כשסיפרתי לעומר מה אני רוצה נשבענו לא לספר לאף אחד עד שאחליט
לספר. ככה רציתי. אמרתי לו שאני רוצה להישבע שבועת דם. עומר
קצת נבהל ואמרתי שראיתי את זה בסרט, וזה מאוד מגניב. התגנבתי
למטבח, כי ישבנו בחדר שלי, ולקחתי סכין חדה קטנה ועשינו את זה.
באמת שזה היה חתך קטן וכמעט בכלל לא כאב.

מה שבעצם אני רוצה זה להיפגש עם רוכב האופניים הנודע
ארמסטרונג. זה אותו אחד שגם לו היה סרטן וכל הזמן הראו אותו
בטלוויזיה. אני פשוט רוצה קצת לדבר איתו, לשאול אותו איך הוא
הצליח להתגבר על הסרטן ולהיות בן אדם בריא ורגיל (זה בתקווה
שאני לא אתרגש יותר מדי ואגמגם). ואחר כך, לנסוע לצידו
באופניים, כי גם לי יש אופניים, ראלי, עם גלגלי שטח.
אני גם עוסק בספורט, זאת אומרת עסקתי, לפני כל הבלגן הזה. אני
התחלתי ללמוד קפוארה. ואפילו הצלחתי לעשות סיבובים באוויר,
שעומר אז לא הצליח. ואפילו שפגאט הצלחתי.

לפני שנתיים, כשהתחיל לי הסרטן, לא ידעתי מה אני הולך לעבור.
הייתי קטן. אבל עכשיו אני יודע שזה קשה. קשה לי מאוד, אבל אני
כל כך רוצה שכבר הכל יעבור ויהיה מאחוריי, כמו חלום רע שלא
נגמר. ירדתי במשקל והשיער נשר לי - לא נורא, עכשיו אני הולך עם
בנדנה ואני נראה קצת כמו פיראט. יש לי כמה בנדנות, קניתי בצבע
כחול, אדום-לבן, וירוק. לא רציתי שחור, למרות שכולם המליצו.
רציתי שיהיה קצת צבעוני.

כבר נעשה מאוחר, למרות שאני לא ממש עייף בכדי ללכת לישון. אבל
אני מרגיש שהגוף שלי עייף. אני לא רוצה עדיין לוותר. עדיין לא.
הרבה מזה זה בזכות אבא ואמא. אני לא יודע מה הייתי עושה
בלעדיהם, אבל אני גם לא רוצה לאכזב אותם. לפעמים אני מרגיש
שאני זה שצריך לשמור עליהם, שלא ישברו.

אני לא מצליח להירדם בגלל משהו, או יותר נכון מישהי. קוראים לה
נעמה והיא בכיתה שלי. את זה אפילו לעומר לא גיליתי. כי הוא אמר
לי שלא יכולות להיות בנות בחבורה הקטנה שלנו, והוא לא אוהב
אותן. אז אני כן התחלתי. בעיני היא מאוד יפה. יש לה שיער שחור
שחור כמו הלילה, ועיניים חומות, עיני שקד. יצא לי לדבר איתה
כמה פעמים, אבל אף פעם לא העזתי לומר לה משהו כמו: "נעמה, רוצה
להיות חברה שלי". כי לא נראה לי שהיא בכלל מסתכלת עליי בצורה
כזו. אני מפחד בגלל שאיך שאני נראה היא רק תרחם עליי ולא תרצה
להסתובב איתי ולהיות איתי כמו זוג. למרות ששלשום היא השאילה לי
את העט הצבעוני שלה, ואמרה לי שהיא לא נותנת לכל אחד אותו.
נראה, אולי בכל זאת אנסה. עדיין לא החלטתי סופית. אולי בכל זאת
אני אתייעץ עם עומר, או עם מישהו אחר כמו אביחי, שגם הוא בסדר
ולו יש חברה שקוראים לה ליאת, אז הוא בטח מבין בזה.

כואב לי קצת הראש, אולי כי חשבתי יותר מדי. וכבר מאוחר מאוד.
יש לי עוד פעם בחילה. נראה לי שאלך לחדר של אבא ואמא. לשם אני
הולך כשרע לי.
אלך לישון איתם, שהם יחבקו ויחזקו אותי קצת. גם אני אחזק אותם
בבוא הזמן.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אם תנשקי צפרדע
תקבלי נסיך יפה
תואר.


אם תנשקי אותי
תקבלי הרפס.


אפרוח ורוד,
אז איך תוכלי
לעמוד בפיתוי.


תרומה לבמה




בבמה מאז 11/8/07 21:16
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אורית דרורי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה