נשימתי עוד משתנקת
תנועת עיניי עוד מהירה מהרגיל
ספק אם שורר בי פחד
או שמא זו רק ציפייה.

עיניי עוד משתאות
אל מול המראה שזה עתה נגלה אליהן
כמות אדירה של אפשרויות
אינספור משאלות.
והכל בהישג יד לכאורה,
רק להושיט ולקטוף.

כמו שדה חמניות בשיא פריחתו
שדה המתמלא לאיטו
בשלל פרחים זהובים ופורחים
ובעקבותם מגיעים גם פרפרים
המתעופפים להם בשלוות נפש מרטיטה
עפים וקופצים להם מתחנה לתחנה.

יונקים מן הפרח עד טיפת הצוף האחרונה
מפיקים את המיטב מכל נשימה.
רוצים לינוק גם מתחום האסור
והם לא יקבלו לא כאיסור.

עפים להם עד לאן שאפשר,
שותים מכל הניכר בדרכם
מתעופפים להם כשהרע משתלט
חווים רק טוב ורוך בין שלל הפרחים
שאותם עוטף.

ויש לפעמים שמגיעה אותה השעה
שעת ערב המרמזת על אותה הקמילה
קמילה של ערב שאט אט מפציעה
אוספת לחיקה ומרחיקה את כל הטוב
הורסת את כל הנפלא.

אט אט מאבד הפרפר מכוחו,
ואת כל הצוף שאגר בתוכו
כעת נותרו רק סימני עייפות וקמטים
כפלים של הזמן מדברים שזוכרים

בשנייה של חוסר איזון
ברגע של אי הכרה
ינסה הפרפר שוב בפעם האחרונה
ינפנף בכנפיו בשארית כוחותיו
וצליל משק כנפיו יתגבר על כל ייסוריו.
לפתע המר יהפוך מתוק,
וממקור בלתי נלאה ישובו כוחותיו לחיות.
הוא ירגיש כאדם שניצל מסופה
כמו אדם שלפתע קיבל הזדמנות שנייה.

לפתע כמו משום מקום הוא יקום
יפרוש את כנפיו ובשנייה אחת יניח את המוכר בצד
יתעופף לו בקלילות בחיפוש ובסריקה למה שצופן לו המחר.

הפרפר יסתובב לו חופשי
בידיעה מוחלטת שהעייפות הזו תציף אותו עוד מספר פעמים
אך מה שיעזור לו להמשיך
למרות המידע המציק
היא הידיעה שתמיד מחכה לו עוד שדה שלא פגש
עוד צוף מתוק ורענן שטרם טעם.
והדבר אכן מעניק לו תקווה.
והרוח החמימה יחד עם התקווה המנחמת נושאות אותו
בדרכו אל היעד הבא.

ובהגיעו אל השדה
מתעורר בו כל פעם מחדש
מן רגש מוזר מלטף ומדגדג
רגש שמפעם לפעם אינו פוחת,
רגש עצום שכזה של ספק אם פחד או ציפייה.
הרגש שטמון בי כעת
בנקודה זו שכבר הנה- כמעט והגעתי אל השדה הבא.


ואם לפתע תתקוף אותי אותה הרגשה-
אתנחם בידיעה שיש אינספור שדות שטרם ביקרתי,
שיש אינספור מראות שטרם ראיתי. הכל עוד פתוח. כל החיים לפניי,
ויש לי את כל הזמן שבעולם לחיות אותם בדרך הכי טובה שאפשר.