וזה זמן רב שאת מחכה  להזדמנות נוספת,
את כל דמעות האתמול, את אוספת.
הוא לא יודע,
אפילו, לא יודע
מה יש לו בין ידיו.
הוא לא יודע,
אפילו, לא יודע,
מה יקרה עכשיו.

וזה זמן רב שאת שומעת את רחש לבו.
ואת יודעת שאת לא שם.
אין מקום,
את יודעת.
אפילו, ונפגעת.
שכל מילה זה שקר מתלטף,
ואת יודעת,
אפילו, ונפגעת. שכל זה הוא רק עונג שחולף.

ואת יודעת
כן את יודעת,
שלבך הפך סדוק כבר,
ולא מאוחר להחזיר על נזקי העבר,
עוד לא מאוחר.

והוא יודע, צורח.
לא שומע,
מביט בך בעיניים קרות.
כאילו אין דבר בך שאפשר לראות
כן, זה סופם של אהבות.
שמתמשכות,
ומתמשכות...

האם בין ערימות עפר וזבל  עוד יצמח פרח יפהפה?