אנחנו מאחורי הבמה, מחכים שהאולם יתמלא. נכנסים מלא אנשים מכל
הסוגים לבפנים. ביקשנו שיביאו לנו סוכריות קuפצות ו-ויסקי, בלי
זה אנחנו לא עולים להופיע. בהתחלה הביאו לנו מנטוס ובירה אבל
אנחנו היינו רציניים וישר הלכו להביא לנו את מה שרצינו. האולם
בינתיים מתמלא והקהל צועק. כולם מעשנים את הסיגריה האחרונה
לפני שעולים לבמה, שותים כוס וויסקי טוב ותופסים קצת ראש,
לוקחים את הבקבוק מים ונכנסים לבמה.

ההופעה הייתה כמו כל הופעה. דסטורשן, פוג'ו, סולו גיטרה, עשן
סיגריות. יצאנו להופיע כי היינו צריכים קצת כסף ואחרי הכול
להקת רוק כמונו יכולה למלא כל מועדון, אז למה לא.

נו, בסדר, חשבתי שלא תהיה הופעה מיוחדת, אבל בזמן ההופעה, אחרי
השיר החמישי, הסתכלתי על הקהל וראיתי שכולם בפוג'ו ושכולם
צועקים את השיר, הרגשתי ממש על גג העולם, אנשים באמת נהנים
לשמוע אותנו מנגנים את המוזיקה שאנחנו יצרנו.

העין שלי תפסה בין כל האנשים נער אחד, לא כל כך גבוה, עם כובע
ומשקפיים. היה דווקא מתאים למראה של כל שאר האנשים שרקדו
בטירוף. אותו נער פשוט לא עשה כלום פשוט הסתכל עליי שר וניסה
לקלוט את השיר. המבט שלו כמעט הוציא אותי מריכוז בנגינה והייתי
חייב להזיז את המבט למשהו אחר, התחלתי לראות בקהל זוג שנמרח
אחד על השני, ופתאום הם קמו שניהם והלכו לשירותים. מעניין מה
הם עשו כבר שמה. חזרתי לראות מה קורה עם שאר הקהל: פוג'ו,
סיגריות, אנשים שרים ומחייכים, בירות, הייתה אפילו אחד שהראתה
את החזה שלה, אבל זה כבר לא חדש לי. אחרי הסיור על הקהל חזרתי
שוב להסתכל על הנער הזה שדיברתי עליו, הוא עמד באותו מקום שהוא
היה מקודם, הסתכל עלינו וניסה לשיר, בירה לא הייתה לו ביד, הוא
היה בדיוק בין הפוג'ו לאיפה שאין פוג'ו. מדי פעם הוא חייך,
ניסה ליהנות מההופעה, בעיניים שלו היה מבט של תמימות ושל טוהר.
אני שמתי לב שהוא כל הזמן הסתכל לצד שמאל קדימה. אני משער שהוא
עקב אחרי מישהי שהוא רצה. יכולתי להיכנס לתוך הנפש שלו מהמבט
שלו. הוא הכיר אותה בתיכון ואף פעם לא אמר לה שהוא חולה עליה
ושהוא מאוהב בה. כשקלטתי את זה התחלתי לנגן עם יותר מרץ ויותר
נשמה ולא רק בשביל הכסף, אלא בשביל ההנאה של הקהל ושל הנער
שעמד שמה עם המבט שלו. חייכתי לו חיוך קטן והמשכתי לנגן.

עכשיו אני בבית במיטה יום אחרי ההופעה עם חום של 38 וחצי, ואין
לי מושג מי הדביק אותי אבל אני בטוח חולה.