שלום לכם, אתם בטוח מכירים אותי. אני הספסל רחוב שאתם עוברים
לידו תמיד בדרך הביתה מבית ספר. בסדר, אולי לא יצא לכם הרבה
לשבת עליי, אבל כשאתם עייפים אתם לא חושבים פעמיים וישר
יושבים. מעליי יש את גרגורי הפנס רחוב, תאמינו לי, אם הוא לא
היה פה אף פעם לא היו יושבים עליי בלילה, כי בקושי יש אור
ברחוב הזה. וגם, בחורף האור שלו מצליח לחמם אותי. צמד חמד. אני
וגרגורי ראינו הרבה טיפוסים של אנשים שישבו עליי:

יש את האימהות עם העגלות של התינוק, שכל פעם שהן רוצות לשבת הן
מחליטות שלא נוח להן ושהאור חזק מדי לתינוק.
יש את הקשישים, שהמקום לא מתאים להם כי אין שולחן שאפשר לשחק
בו קלפים.
הילדים הקטנים שחוזרים מהגן ובית ספר, הם דווקא חביבים אבל
לפעמיים הם הורסים אותי ומקשקשים עליי, את זה אני לא הכי
אוהב.
אנשים עם כלבים, אם הייתי יודע לדבר בשפה של כלבים הייתי צועק
עליהם שיפסיקו להשתין על גרגורי.
רווקים שמדברים בטלפון, הם מניאקים כאלה, חושבים כל הזמן איך
לזיין את הבחורה הבאה, תמיד כשיש אחד כזה גרגורי בכוונה נכבה.
זוגות מבוגרים, שכל מה שיש להם בראש זה לריב, כשיש זוג כזה
שיושב עליי הם פשוט הורסים לי את היום.
הומלסים, אין הרבה כאלה אצלנו, אבל כשיש אני מנסה לקבל אותם
בשמחה אליי, אפילו אם הריח שלהם לא משהו.
פיליפינים עם קשישים על כיסא גלגלים, גרגורי לא מפסיק לצחוק על
השפה המוזרה שלהם ואותי זה תמיד מעיר משנת צהריים.
ויש את הזוגות הצעירים, אלה בני ה16-17, אותם אני וגרגורי הכי
אוהבים. הם תמיד יסתפקו בספסל לשבת עליו עם הבנאדם שהם הכי
אוהבים (החברה או החבר) ואם יש פנס רחוב ליד אז גם בלילה הם
יבואו לבקר. תמיד כשיש זוג צעיר בערב גרגורי עושה אווירה
רומנטית עם הפנס.
פעם היה יושב עליי זוג קבוע גם בצהריים וגם בערב, הם כל כך היו
קשורים אליי שהם אפילו חרטו את השם שלהם עליי (בהסכמתי, חה
חה), אפשר היה להרגיש שהזוג הזה כל כך אהב אחד השני ושגם עם
גרגורי יירדם באמצע הלילה והאור יכבה הם יישארו  לשבת שמה.
העיקר שיש להם אחד את השני.

כבר שבועיים שלא ראינו אותם, גרגורי חושב שהם נסעו לאנשהו
ביחד, אבל אני לא חושב.
פעם אחרונה שהם היו פה, נראה לי זה היה בערב ואני הייתי קצת
ישנוני, נראה לי שבערב הזה הוא בכה. שאלתי את גרגורי, שהוא היה
ער באותו הזמן, והוא כל הזמן מכחיש את זה.

עכשיו מה שנשאר לי לעשות זה לשמור על החריטה שלהם בתקווה שיום
אחד הם יחזרו לבקר אותנו שוב.