נאחזים בציפורניים נשלפות כשקשה,
כשכל כך קשה,
מנסים לסחוט מהשני את הרגש המעט יפה וההרבה מאד מכוער הזה.
אני שונאת את מחשבות הלעולם-לא-עוד
אבל זה לא יוצא לי מהראש. אז לעולם לא עוד.
אין לי אותך בכל העולם.
לעולם לא עוד, הכי מאושרת בעולם עם הכי מאושר בעולם,
לכמה רגעים קטנים.
מנגנוני ההגנה שלי לעולם לא יתנו לי לאהוב אותך יותר.
הם נעשו חזקים יותר כי השקת אותם יפה יפה עם השנים
טיפחת ורוממת וגידלת אחלה של גינה
של רגשות פאתולוגיים ומנגנוני הגנה...
ואני לא יכולה להתחדש וליצור, הכל מיחזור ישן וטוב
של הנוסטלגיה הפאתולוגית שלנו,
זה מה שמניע את הגלגלים, אנחנו מתקיימים על הרבה זמן שאול.
ועל שמן לכל המערכת הזאת שגם הוא
שאול. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.