מעבירה אצבע רועדת על שפתיי
ולראש פתאום עולים כל זיכרונותיי
של מגע שפתיך על שפתיי ברפרוף
שגרם לראשי באבק קסום להיות אפוף
פתאום הכול נראה היה הרבה יותר חיובי
אבל עכשיו כל זיכרון, כאב לב רב מביא.

מברישה את שערי, אך המברשת דוקרת
מגע ידך בשערי, בזה אני נזכרת
ברכות הטבעית שטבועה בכף ידך
בחמימות שעטפה אותי כל רגע לידך
אבל מזמן זה אבד, זה אבד בזמן
וזה נשאר רק זיכרון, קצת מטושטש, לא מהימן.

לא נותר מה להגיד, הכול כבר נאמר
כנראה שזה הסוף, הרי אמרת שנגמר
ועם כל הכאב, ובאמת שיש לא קצת
זה היה חכם להיפרד, כי החשק לא ניצת
כנראה האהבה לא את הכול מנצחת
או שזו כלל לא אהבה, אלא רק תשוקה רותחת.