מוזיקה מעיפה אותנו למקומות רחוקים, מחזירה בזמן.
אברהם חלפי הזה, מה יש לו משיכורים? המוזיקה מתעצלת, נותנת לי
הרגשה של אחר הצהריים של שמש ובירות, מזכירה לי את הבית
במכמורת ביום של צהריים שמשיים, בחוץ, עם רוח קלה ורעש גלים.
אני סופרת את הבירות שהורדנו, היו שם כמה בקבוקים של 1/2 ליטר
וכשהערב הגיע כבר לא הייתי בטוחה שאצליח להביא אותנו לאותה
ארוחת ערב. לא ידעתי אבל ניסיתי, זה בטוח. ניסיתי, כי אני
זוכרת שהרגשנו טוב וחזק את הפגוש של הסיטרואן כשנכנסנו לחנייה
ואם לאוטו שלידנו היו רגשות, גם הוא בטוח היה מרגיש... המוזיקה
הזאת מעלה בי רגשות, משמח אותי שהתחלתי עכשיו את הכתיבה.
המוזיקה היא השראה מעניינת, משתנה לי, מתנגנת. בדיוק עכשיו
נזכרתי ונגמר כבר השבוע כמעט, גם יש הרגשה של סוף אולי בגלל
תוכי יוסי ועצב עמוק והשיר הזה מערער אותי עכשיו, המנגינה
העצובה הזאת מכאיבה לי. הרגשה של סוף גם בדיסק, תיכף נגמר.
אסיים בציטוט: "כמוך הם רק צעצוע בבית, למען יוכלו ילדים לשחק.
פטפט תוכי יוסי, נחמני כזית, לבי היום ריק..."