בכל פעם שאני מנסה לקבוע אתה פגישה
היא מאחרת. אני עומדת נבוכה.
מביטה איך
כבר דקה שלמה
כולן פוגשות את שלהן.
בטח כל הגבות שהרמתי מרחיקות אותה
היא בפראג, או וינה, שותה וויסקי
נותנת לי לחכות.
או!
בפרקי ידיים ערומים, זמזום עצל במפתח השיניים
כיווץ שרירי הבטן בחלק הנכון
הצלילים שלי מגיעים למקום שבו היא נמצאת
וכבר עברנו את
מחסומי הנימוס, הרוגע, השלווה
"כמה צריך לחכות לך!"
אני תמיד משלימה אתה
כשנוסעים חזרה
והמוזיקה מלאה אותנו
מכדי להדליק את הרדיו.
היא כותבת אותי
בשורות שאולות מנתן זך
אני כותבת אותה
בה עצמה.
אני מתנצלת, אבל רק אלוהים יודע מה זה |
