שעת בין הערביים בפסגת ההר
נושם את נשימותיו העמוקות ביותר
כאין מחר ונשנק מדלילותו של האוויר
מביט אל העמק כהבט משה מנבו
בוחן את הסלעים הכבדים
מריח מזיכרונו את הפרחים הלבנים
מכיר את הבורות אליהם נפל פעם אחר
פעם אחר פעם
ידע שיכול היה להיות אחר
אך לטבע חוקים משלו,
"משנולדת נקבע גורלך"
מלמל
אז הבין שהגיע למחוז חפצו
ללא חדווה או אפילו סיפוק
עשן לבן החל מיתמר בעודו
מקרב את ריסיו זו לזו
בנשיקה אחרונה |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.