סבתא כבר לא תארח אותנו בשישי בצהריים. היא כבר לא תראה "היפים
והאמיצים", "כוכב נולד", חדשות. סבתא כבר לא תכין לנו קופסא
ענקית מלאה בכדורי שוקולד, ותשמור קצת אצלה בשביל הביקורים
שלנו. סבתא כבר לא תבקש ממני עזרה עם המחשב - לא לסרוק
וירוסים, לא לפתוח מייל שלא מצליחה לקרוא וגם לא לשמור תמונות
על המחשב.

סבתא כבר לא תשאל אותי אם אני יוצאת עם מישהו, ולא תחשוב תמיד
שאין גבר שהוא מספיק טוב בשביל הנכדה שלה, היא פשוט לא הבינה
שאני לא מתחתנת בקרוב...

סבתא כבר לא תלמד את שיר לסרוג. היא כבר לא תתפור לנו כפתור,
או חור במכנסיים, וכבר לא תעשה לנו מכפלת. היא כבר לא תגיד לי
שהשמנתי, או שרזיתי, או שהחולצה ממש מחמיאה לי. היא כבר לא
תלמד לדבר אנגלית.

סבתא כבר לא תבקש ממני להוריד את השעון מהקיר כדי להחליף לו
סוללה, או להעביר את כל השעונים בבית לשעון קיץ, ולא תבקש ממני
לעזור לה לסדר "טיימר" למזגן, וגם לא תבקש שאוריד את הזבל בדרך
לרכב.

סבתא כבר לא תכין לנו ממליגה, גפילטע פיש, חמוצים, עוגות,
פופקורן, קומפוט, איקרה, "מחבוטה", וכבר לא תבוא אלינו בחגים.

סבתא כבר לא תראה אותי משתחררת מהצבא, עושה פסיכומטרי ומתחילה
ללמוד, ואפילו לא תראה את בת-אלילי מסיימת תואר, למרות שזה רק
עוד חודשיים. היא כבר לא תזכה לרקוד בחתונות של הנכדים, ולא
תזכה לאחוז בנין הראשון. יכול להיות אפילו שהנינה הראשונה תישא
את שמה...

סבתא כבר לא תלווה אותי למעלית, ותגיד לי למסור לכולם בבית
נשיקות, או תגיד לי לא לריב עם שיר וזמר. סבתא כבר לא תחבק
אותי ותגיד לי שבת שלום, וכבר לא תתקשר אלי לבדוק מתי אני באה
לבקר אותה. סבתא כבר לא תחכה לי מול סופר התאומים כל מוצ"ש
שאקח אותה לקונצרט. סבתא בכלל לא תלך לקונצרטים יותר.

סבתא כבר לא תזכיר לי כמה זמן לא שיחקנו קלפים, ויותר לא תבקש
ממני מילה שחסרה לה בתשבץ, ויותר לא תמלא לוטו ותגיד שאם היא
תזכה - היא תחלק את כל הכסף לילדים ולנכדים.

יש הרבה דברים שסבתא כבר לא תעשה. אבל בחייה, עשתה המון -
ובעיקר העניקה והעריפה עלינו חום ואהבה בלי הרף.
אני שמחה על כך שבעשרים שנות חיי הראשונות, זכיתי בסבתא הכי
טובה ומדהימה שיכולה להיות. אישה שחיה את החיים וניצלה כל רגע.
סבתא שתמיד, בכל ביקור, בכל יום שישי - היה לי מעניין לשמוע
אותה,
והיה לי מה ללמוד ממנה.

סבתא, אני אוהבת אותך מאוד. אני אנצור בי לעולם את כל האהבה
שלך וכל מה שעשית בשבילי כל השנים. אני מתגעגעת מאוד, וקשה לי
לדמיין את חיי בלעדייך, ואני יודעת שאת עכשיו במקום טוב יותר,
שומרת על כולנו מלמעלה.

לנצח את איתי, לא בגוף - אך בנפש.

שלך - תהילה.





אתמול סבתי האהובה, אישה מדהימה ונערצת, הלכה לעולמה בגיל 71
סך הכל. זהו ההספד שהקראתי בהלוויתה שנערכה לפני מספר שעות.
נכתב בהשראת "יונתן כבר לא" מהספר "אם יש גן עדן" של רון לשם.