נועם בי / שדה של אשליות |
מים זורמים
מתהלכת בשמלתה האדומה,
יחפה, נקייה, שלווה.
שריקה ארוכה,
ככה רצתה היא להיות,
שקטה, חופשיה ומחייכת,
בלי מילים,
בלי לבטים
צעקה של השקט,
אוספת ומלקקת
שתיקה חורקת,
והצחוק הזה,
והעיניים
זיכרון חרוט,
אוספת עוד תות,
ומלקקת,
מלקקת
אודם על שפתיה,
ואתה הוא זה שיודע,
חופשיה רצתה היא להיות,
מתהלכת בשדה של אשליות...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|