כל כך הרבה אנשים ברחוב.
פונקציות מהלכות.

נהג, פועל, מזכירה, מוכר, תלמיד.

אנשים הם כ"כ פונקציונליים, לפחות כך הם נראים.
חיים את חייהם השגרתיים והמשעממים מבלי להניד עפעף.
ואז מתים.
מתים מאושרים?

על הקופאית אצעק כי היא אטית,
על הנהג כי הוא איחר,
על המורה כי הכשילה אותי,
על המוכר כי דפק מחיר,
על עורך הדין כי הפסדתי במשפט,
על המנקה כי בעצם נשאר מלוכלך,
על המלצר כי האוכל קר,
על השף כי הוא לא מתובל
ועל המפעל כי מכרו לי מוצר פגום.

כי אחרי הכול כולם פונקציות.

ואחרי הכול אני אדם, והעולם הוא משחק שנברא בשבילי,
כאשר כל הפונקציות בעצם נוצרו למעני, משרתות את תפקידי,
לחיות.

26.6.07