כל כך נואשתי
להיות תמיד הצודקת
להיות החכמה
ולפעול כמו שההיגיון גורס
כל כך בא לי לטעות
להתחרט
להרגיש

בא לי שתהיה אתי
באותו שלב בחיים
שנהיה כמו
דירה בתל אביב
שיהיה לנו חלון גדול
ממנו נשאב השראה
וניקח קצת מהכול
לחיים שלנו

קצת לחות תל אביבית
קצת שיגעון
קצת בדידות
קצת חופש
קצת קבצנות

שנשכר האחד את השנייה
שנתעורר ונתפכח
ונצחק על הכול
בלי אשמה

בא לי שאתה תנגן
את המילים שלי
ושלא יהיו לך
דמעות למחות לי

בא לי שנפקח את העיניים בבוקר
לדירה מבולגנת
שתמיד נבטיח לסדר אותה
ונצחק על זה
כי נהיה עסוקים
באלף דברים אחרים

וניקח קצת מהכול
לחיים שלנו

קצת אפר של קטורת
קצת שעווה של נר
קצת גרביים מלוכלכות
קצת מחצי הווילון המוסט
וקצת קרני אור מסנוורות

שנסמם האחד את השנייה
שנפשע ונחטא
בלי סייג

ואז אני פוקחת עיניים
אתה עוד ישן
לא כאן
גם לא כל כך רחוק
אבל בלתי אפשרי להגיע אליך

אני יכולה לזרוק את הכול
ולקחת אליך רכבת
אני יכולה לזרוק את החיים האלה
וליצור חדשים

אבל אני תמיד הצודקת
תמיד החכמה
פועלת כמו שההיגיון דורש
הוא לא מבקש
לא מתחנן

ובא לי שאתה תעשה את זה
בשביל שנינו