ופתאום בא לו פחד.
משתחל לנפשי, כאילו חיכה שם לרגע קטן שבו אאבד איזון, והוא
יתקיף!
והוא יזרוק אותי למים קפואים של קרח, של אי ודאות והרגשה רעה
והוא! מנוול כ"כ
ואני, בסה"כ ילדה קטנה, שגדלה מיום ליום להיות אימא קטנה, עם
אושר אינסופי בעיניים,
מחבקת את הבטן ושרה לה שירים,
מאיפה האומץ? מאיפה האופוריה? מאיפה האמונה שאוכל???
ואתה מביט בי בעיניים ירוקות, בעיניים עייפות,
הפחד שלי הצליח להרחיק גם אותך,
ופתאום הוא בא,
ואין לי רעב, ואין שובע,
ואין לי חיוך ואין לי אותי,
ורק הוא משתולל כמו איזה שד בתוכי.
ואתה בטוח שהשתגעתי.
סליחה של הטירוף, ועל כך שאני אוהבת כ"כ לחוש את החוזק שלך
ולחבק. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.