אני לא יודעת.
אני נמצאת בדיוק באיזון המשקל של בין להיות בנאדם רגיל ומאושר,
לבין לאבד את שפיותי באופן סופי.
אני יודעת שזה נשמע בלתי אפשרי, כי שני הפיקציות האלו כל כך
רחוקות אחת מהשניה בדרך כלל, וצריך לעבור איזשהו תהליך, או
שינוי מנטאלי...
אבל אצלי, איך אני אסביר? האפשרויות האלו מופרדות רק בקו דק.
כמעט בלתי נראה, לא מוחשי...
הזמזום במוח מתגבר, החוסר שקט גובר וגובר, והרצון שהכל יהיה
במקום, שכולם יהיו בסדר גם הוא מתחיל להציק יותר ויותר בתוך
המוח שלי שהולך ומתפוצץ לו לאיטו.
משניה לשניה אני בנאדם מאושר לאללה, אבל בין השניות, בחללי
הזמן... במקום שאני אפילו לא יכולה להסביר מה הוא. מן כלום
כזה, אבל הכל... משהו עומד להתפוצץ שם, אני מרגישה את זה רוחש
מתחת לפני השטח.
ואולי, אולי צריך לשתות עוד כוס בירה או משהו... |