[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








אני מדמיין את הערב הזה כבר כמה שבועות, הכול יהיו כמו שצריך,
מדויק בלי טעויות. אני, היא וחג אהבה כלשהו, כמו בסרטים אווירה
רכה כזאת.
היא תחזור עייפה מהעבודה או מהלימודים. כל הדרך היא תנסה להבין
למה לא דיברנו כבר יומיים ואיך אני מתחמק ממנה באלגנטיות, אבל
לא מספיק באלגנטיות כדי שזה לא יציק לה. בתוך כל המחשבות האלו
היא תפתח את הדלת,  תנסה להדליק את האור, שפשוט יסרב להידלק.
תחושת אי נעימות, אפשר לקרוא לה גם פחד תתחיל להתרכז בבטן
התחתונה  ובגב שלה. היא תיקח נשימה עמוקה כדי להרגיע את עצמה
ופתאום תשים לב למשהו מוזר, אור עמום ורך מלטף את תווי פניה
העדינים ואת קירות החדר. כשעיניה יתרגלו לאור הזה  היא תגלה
עלי ורד על ריצפת החדר. ואז להוסיף על כל המוזרות הזו ירחף לו
ריח עדין של מאכל אהוב באוויר.
משהו לא בסדר, לא כרגיל, שונה. היא תהיה דרוכה כי לא יכול
להיות שברגע אחד הכל מסתדר, שכל הכאב ראש של אותו יום פשוט
ייתנדף.
היא  תפסע בהיסוס לתוך הסלון, שם כל התמונה תתבהר. אני אשב בצד
אחד של שולחן אוכל נמוך, ובצד השני יהיה כר ריק, כנראה בשבילה.
על שולחן העץ יחכה לה נתח סלומון שהיא כל כך אוהבת וגם מרק
דלעת כתום בקערית כחולה.
עדיין המומה וסמוקה היא תביט סביב על הסלון ותגלה שבמקום
הרהיטים יש רק מזרונים, פופים, נרות ועלי ורדים. היא תביט בי
מופתעת בעיניים ששואלות שאלה שהתשובה כבר ידועה עליהן. אני
אחזיר לתוך אותו זוג עיניים מבט בטוח ואומר "חג אהבה שמח.
אירגנתי לך ערב שיחרט לך בזיכרון. אני מבטיח". היא תרצה
להתיישב אבל אני אשלח אותה להתקלח ולצאת מאותם בגדי היום יום.
בזמן הזה אשב על הכר, ואמתין בציפייה. היא תיכנס לחדר ותשב
מולי על הכר, וכל הזמן תלטף אותי במבטה. לאחר שהיא תשב לא יהיה
בינינו  דבר פרט לבקבוק היין.
כשתסיים את הדג האדמדם אקח אותה למרפסת להביט בשמי הכוכבים,
שכמובן יהיו זוהרים ובולטים וכמובן הירח במעמד זה יהיה מלא
וגדול. המרפסת תהיה מוצפת בריח היערה המשכר, אושיב אותה על
כיסא ואומר שיש לי משהו חשוב לומר לה ותוך כדי אכרע על ברך,
אביט עמוק בתוך העיניים המבולבלות מתרגשות שלה.
אפתח בהתחלה במלמול לא ברור והיא תגיד שהיא לא מבינה, בגלל
ההתרגשות יהיה לי ממש קשה לדבר, זה מעמד שאף פעם לא קל בו.
בניסיון  השני אצליח להוציא את המשפט בבירור, היא תסתכל עליי
מבולבלת, מבוהלת אולי ממש אפתיע אותה. היא תביט בי שוב בעיניים
שואלות ושפתיה יצליחו בקושי להוציא את אותה מילה חיוורת היא
תמשיך להביט בי באותו מבט שהיה בעיניים שלה כל הערב אך הפעם
השאלה תהיה ממוקדת, מה קרה בשעה האחרונה? למה היום?
אני אקום ואשאיר אותה במרפסת כשהיא תתחיל לזלוג. כשאעמוד
בכניסה אזכר ששכחתי משהו. אביא לה חבילת גלידה מהמקפיא ואת
מכשיר הטלפון למרפסת, "נראה לי שזה יעזור לך" אגיד לה ואמלט
מהדירה ומהאחריות.
אגיע הביתה שעה שעתיים אחרי שאצא את דירתה. אתיישב על הספה
המרופטת שלי  ואקשיב להודעות החנוקות מדמעות שהיא תשאיר לי
שהעיקרן הוא למה היום. ואז יגיע תורה של ההודעה ממיכל החברה
הכי טובה שלה שתאשים אותי בכל מיני סטיות ותציע לי דרכים
אקזוטיות למות, את חלקן ארשום לעצמי.
אני לא אזרוק אותה כי אני כבר לא מרגיש כלום כלפיה או שיש
מישהי אחרת, אני אזרוק אותה מסיבה טובה הרבה יותר, כדי שתבין.
אני לא רוצה לעשות לה רע כאקט נקמני חלילה אני רק רוצה שהיא
תבין אותי, זה לא יותר מדי נכון?
היא תדבר עם מיכל איזה שעתיים על זה שאני מניאק ושהיא פשוט לא
מבינה למה אני עושה לה את זה בייחוד אחרי הערב, הייתה תחושה
שהוא מגשים את הפוטנציאל של אותו יום, יום שבו אמורים לשחות
באהבה, וביום הזה אני משאיר אותה מרוסקת. היא תלך לישון כשהיא
עדיין לא מבינה אבל עד הבוקר היא כבר תבין.
היא תשכב במיטה בחושך, לבד. ואז היא תרגיש משהו חומק אל מתחת
לשמיכה, היא תחפש מה זה אבל היא לא תמצא שום דבר, היא רק תרגיש
נוכחות של דבר שעצם אי-ממשותו  כל כך בולט  שאי אפשר להתעלם
ממנו. אותו הדבר חולק איתה את מיטתה הרחבה. הקור והריקנות
שאותה יישות תקרין יעטפו אותה ואז היא תרגיש את תכריכי הבדידות
סוגרים עליה, ושפשוט לא ניתן להימלט. ואז אולי היא תבין לרגע
אולי לכמה שעות, מה אני מרגיש כל לילה ובמיוחד לאחרונה, כשאני
שוכב באפלה קבור בשק שינה ומרגיש את הבדידות והטירוף זוחלים
ונדחקים איתי לשק שינה וכל כך צפוף לי שאני כמעט לא נושם בקושי
זז ואפילו לחשוב אני כבר לא יכול, פשוט משותק. אותו קרשנדו
לילי של מציאות אפורה, יבשה. כבר שנתיים שאני מלא בחול, יבש
מבפנים, מת.
אולי עם קצת מזל היא תבין וכל הרוע שלי יהיה לטובה. למחרת
בבוקר אלך אליה לדירה ואדפוק לה על הדלת ממש כמו בסרטים ואצעק
שאני אוהב אותה שאני אידיוט וזה יהיה מלא בכל כך הרבה רגש,
בדמעות ועוצמה עד שכל השכנים יצאו החוצה עם רשתות השיער,
הרולים, מסכות הפנים והחלוקים הדהויים. הם ירחמו עליי ויפצירו
בה לקחת אותי בחזרה, ממש כמו בסרטים, עוד צ'אנס. בסוף היא
תישבר ותכניס אותי. אנחנו נדבר ונשלים ואז יהיה לנו סקס סביר
כי לא הכל יכול להיות כמו בסרטים.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אם אפשר לתקתק
לאחור את הרגעים
המשעממים של
החיים?

שמואל
איציקוביץ' מבקש
מפינק פלויד
הסבר.


תרומה לבמה




בבמה מאז 6/8/07 0:03
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
שפנפן האבק

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה