שירה אביב / מתכוונן |
לב אדם כגזע עץ שדוף
פור לפור גדוש עפר חרוך
נערם
לשריקת קליעים יידום קולי
לשירת בתולות תנום עיני
והריח מתקלף בטפלות מפסגת ההרים
הצבע דוהה בקהות מאמירים נשגבים
לבי שותת דממה
לבי רוחש שתיקה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|