שעת לילה מאוחרת והיא אינה מצליחה להרדם. תקתוקי השעון נשמעים
בחוזקה, מפרים את השלווה. היא מפנה מבטה אל שלומי, חברה מזה
שנה, שישן לצידה.
שלומי ישן שינה עמוקה, מחייך מתוך חלום, ואינו יודע את הסערה
שמתחוללת בתוכה. היא ליטפה את פניו, לחיו, שפתיו וידעה שזה
הלילה האחרון שלהם יחדיו. לספר לו היא לא יכלה, משום שידעה מה
תהייה תגובתו ולכן החליטה לעזוב הכל ולברוח הרחק, לעיר אחרת.
לא מרצון היא תעשה זאת, אלא מחוסר ברירה. בעצב רב היא עוזבת אל
עתיד לא ידוע, אולי לחיים קשים יותר, וזאת בגלל שחששה להגיד את
האמת, את המציאותת החדשה, ולכן החליטה לקחת את גורלה בידה
וללכת הרחק הרחק מכל האנשים שאהבה והכירה.
מילי ושלומי מכירים כבר  שנה. הם גרים יחד ומנהלים בית למופת.
לפני כחודש גילתה מילי שהיא בהריון בחודש שלישי. היא ידעה
שהריון לא בא בחשבון מבחינתו של שלומי ושהוא לא יהייה מוכן
לשמוע על כך, בייחוד בתקופה זו ששניהם סטודנטים העובדים יום
ולילה בכדי לממן שכר לימוד ושכר דירה. אך מילי גילתה את דבר
ההריון מאוחר מידי. היא לא יכלה לספר לו וגם לעשות הפלה היה
מאוחר מידי, ולכן החליטה להמשיך את ההריון ללא ידעתו של שלומי,
וכמובן ללא ידיעתם של בני משפחתה. "עוד חצי שנה אני אמורה
ללדת" חשבה מילי בליבה כשהיא שוכבת  במיטה לצידו של שלומי,
מתכסה בשמיכת הפוך. "שלומי לא יודע דבר, ואם ידע ידרוש בתוקף
שאעשה הפלה - וזו איני מוכנה בשום אופן" חשבה בליבה. בעודה
חושבת פקח שלומי את עיניו וראה אותה בוהה בשעון שעל  השידה. "
מילי, בואי לישון, על מה את חושבת כל כך הרבה, יש לך את כל
מחר" אך מילי ידעה שמחר היא עוזבת ומשאירה לשלומי פתק.
הבוקר הגיע, ציוצי הציפורים העירו אותה ומנשיקת הבוקר טוב של
שלומי - אי אפשר היה להתעלם. שלומי התארגן והלך לאוניברסיטה,
נפרד ממילי לשלום. מיד לאחר שסגר את הדלת, החלה מילי להתארגן.
תיק קטן עם מעט בגדים. היא שכרה מבעוד מועד דירה בישוב בצפון,
הרחק מכל הרעש והההמולה. כשעזבה את הדירה השאירה פתק קטן
לשלומי ושמה אותו מתחת לשעון שעל השידה:

21.11.98   שלומי היקר
אני נאלצת לעזוב וזה לא משום שאני לא אוהבת אותך.
להיפך, אהבתי אליך מתפרצת מכל איבר בגופי.
אני נאלצת לעזוב משום שאני בהריון  ואני יודעת שלא תוכל לקבל
זאת. תחשוב שבגדתי באמונך, שעשיתי זאת בכוונה כדי "לקשור" אותך
אליי, וזה ממש לא כך. לכן אני נאלצת לעזוב את הבית בדמעות
וכאב, אך אין דרך אחרת. מאוחר מידי לעשות הפלה. הפלה תסכן  גם
את חיי ולכך איני מוכנה.
אני רק מבקשת ממך לא לומר דבר בדבר ההריון להורי או משפחתי.
באהבה
מילי

מילי סגרה את דלת הבית ודמעות החלו זולגות מעיניה. היא נסעה
לתחנת הרכבת  ברחוב ארלוזרוב, ממתינה לרכבת שתגיע.


תם חלק א

חלק א נכתב בשנת 98, כשהייתי בת 23 וגרתי במעונות הסטודנטים
בתל אביב, וההמשך נכתב לפני מספר שבועות, כשאני בת 32, כמעט 9
שנים אחרי... כדאי לקרוא.