זה רע מצידי? לרצות להיות נאהבת? זה ילדותי לרצות להיות מרכז
העולם? זה פתטי להאמין באהבה מהסרטים?
כל חיי ראיתי את עצמי נאהבת, ראיתי איך יש לי אישה שאותה אני
הכי אוהב בעולם והיא אותי. הכל כבר היה ברור, אחרי שנה וחצי
שנתיים נעבור לגור יחד, ואז אחרי שנה עד שנתיים שאנחנו כבר
גרות יחד נחליט להתחתן. אני רואה רומנטיקה, כל הזמן. לצערי
לחיים יש תכנון אחר בשבילי, ריבים, אהבה שהיא לא בטוח
אבסולוטית.
החיים הם צורך, יש אנשים שבשבילם החיים זה מסיבות, יש כאלה
שבשבילם זה עבודה, יש כאלה שחו"ל, חברים... כל אחד והבחירות
שלו, בין אם זה בחירות טובות או רעות, אבל זה הבחירה שכל אחד
מאיתנו עושה לבד. אני בוחרת לחיות את החיים שלי ע"פ האהבה
ועדיין שאני מסתכלת על עצמי היום הם לא מה שתכננתי.
יש לי חברה כבר שנתיים וחצי, היא עוד לא קרובה ללגור יחד, חלק
מזה כמובן זה בגלל הריבים שהתחילו לפני שנה. ולמה? כי אני רוצה
שהיא תקדיש לנו יותר מעצמה, שהיא תתייחס אליי יותר, תדאג יותר,
תעז! אני רוצה איתה כל מה שחלמתי, אבל לפעמים אני מרגישה שהיא
מתקדמת בצעדי תינוק וזה מפריע לי, זה גורם לי להתרחק. אני רוצה
לפחות חלק מהחיים שתמיד חלמתי עליהם וכרגע אני אפילו לא קרובה
לזה.
אני רוב הזמן בעבודה כי חברה שלי שלי רחוקה ממני, כי אני לא
רוצה לחשוב על מתי פעם הבאה אני אראה אותה, על למה היא לא
מתאמצת יותר בשבילנו, למה היא לא מוותרת יותר למשל על היציאות
עם חברים שגם ככה היא עושה כל השבוע, אבל שאני מסתכלת על
אחרים, הם כמוה.. הם אולי טיפה יותר משקיעים אבל הרוב כמוה.
רק אני דפוקה? חולמת עדיין על אהבה מהסרטים? חולמת על איך אהבה
סוחפת אותי? איך היא ממלאת אותי מבפנים? אני רוצה להשתנות, אני
רוצה להיות כמו כולם, שלא יהיה לי איכפת איפה היא עכשיו ומה
היא עושה ולהתרכז בהווה, בעכשיו. אבל אני לא מסוגלת! אני עדיין
רוצה לאהוב ולהיות נאהבת, אני עדיין רוצה להיות בשבילה מרכז
העולם. אני רוצה לשנות משהו, רוצה שיהיה למישהו איכפת מקיומי.
אני רוצה להיות משהו! יותר נכון אני רוצה להיות מישהו, והכוונה
לא לאיזה סליבריטאית אלא להיות מישהו, כשקשה לי יהיה מי
שיחזיק, שאני בביה"ח יהיה מי שיבוא לבקר או מישהו שיתקשר כל
שעה לראות שאני בסדר. בקיצור אני דפוקה בראש. אני חולמת על
דברים דימיוניים, לא מציאותיים, אני חולמת כאילו אני בעוד איזה
סרט אמריקאי זול שתמיד יודעים מה יהיה בסוף.
אני רוצה אחרת.