השתיקות שלנו מתכערות
לפורטרט עצמי שמתקלף.
פאזל דמיוני, שנים של אושר
ממותק בסוכרזית.
הפחד מתבל את מבוכי
הקשרים, והמלח נזרע בפצעים
ישנים שנפתחים כחלון ראווה
בסכין פשוטה של סלט.
עוגת שכבות נפרסת במרבדים
דקים לפנינו, בצלחות העתיד שנשברות
מתוך סטים שלווים של תקווה.
שוט האלכוהול מכה בנו שוב,
ואתה משאיר את הקביים שלי חרוכים
בוורדים שלך
שמתייבשים בתוך המלח שלי.
ושלך רק זורע בי פצעים חדשים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.