דורון שטרית / לפעמים |
נערה יפה ברחוב הולכת
והוא רק מביט מרחוק
היא חולפת ואיננה עוד
ושוב מנחם את עצמו
שהיא לא הייתה בשבילו
ורק בלבו הדואב
נותן לעצמו להתאהב
מדמיין את האחת אשר תבין
את מה שהוא לא מקרין
והיא בשלה פוסעת
חולפת לידו, נוגעת לא נוגעת
היא מחכה לו שוב שיקרא
שרק יאמר שהוא שלה
מבטה פוגש במבטו
עיניו, נשמתו, כל כולו
ובבדידותה שגוברת
ממשיכה ברחוב
ללכת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|