את קמה ויוצאת, אפילו לא טורקת את הדלת. יש לך מבט עצוב
בעיניים, את לא מבינה בגלל מה בדיוק. את לא מתקשרת למחרת וגם
לא עונה לטלפונים שלי. את לא אוכלת ואת גם לא רעבה. אני אוכל
בכמויות, מטביע את התסכול באלכוהול, רוכן על הרצפה, מנסה
להתפלל. את מנסה לראות טלוויזיה או להיפגש עם חברים, אני יוצא
בלילה לרוץ, עדיין בהשפעת הוודקה, אני לא מכיר פה שום רחוב. את
מתקלחת, לוקחת את הזמן, שמה לך קצף באמבטיה ונרות שהרמנו מאיזה
בית מלון. אני מתמוטט ליד דלת הכניסה שלך, מיוזע, מלטף את
הידית כאילו הייתה פניך. את שומעת רחשים אבל מהססת לקום. אני
נשאר לישון בחדר המדרגות, בחושך מרגיש אותך קרובה. את יוצאת
בבוקר לקנות חלב, אני כבר לא שם.