כל הזכרונות
נשפכים אל ים
דמעות צער
אובדן
נשמתי שחיה בתוכי.
אך כל הזיכרונות נשפכים אל הים.

יש לי מטריה
שמגנה עליי
מפני גשם
של דמעות שמגיעות
ממרומי מבוגרים
שסחים על מצבי
על נשמתי
שנלקחה ממני
בעודני חי.

יש לי מעיל שעוטף את כל כולי
ברגעי חולשה וקור
את כל הכאבים
אני מניח בכיסים
מצטנף בפנים.

יש לי מגפיים גדולים
ממוסמרים
כמו של החיילים במלחמה
ההיא
שמרחיקות ממני
כל אדם כל בהמה
קול דיבור
כל משפחה
העיקר שלא יתקרבו אליי.

את גופי
ניפצתי את עצמי
על סלע
את מצודתי לקחתי
לא השארתי כלום.

ברחתי מן השקט
מן התופת
מן הקיץ,
העיקר שלא אזכור
עברי
אוצר בלום.

אין לי אב אין גם אם
אין אחות אין אח.
את כולם השתקתי
ברחתי.

אין פה איש שיעזור
אין ולו אחד
רק בשר ודם נגלה לי
רוח של חיים עודני
אך אינני חי.