כששקט בחוץ
וכולם ישנים
שוב מתעורר הכאב
שנעלתי בפנים
שוב אותם זיכרונות
שנראים רחוקים
מנסה להיזכר
משתנות הפנים
ודמעה רטובה
את דרכה כך מוצאת
כל כך מלוחה
כמעט כמו האמת
כמו אותה מציאות
שמכה שוב ושוב
עשיתי טעות?
זה כבר לא חשוב.
היא כל כך רחוקה
ובמקום כה שונה
הישארי רק עוד דקה
את הכל אשנה
היה לי קצת זמן
אז חשבתי הרבה
כי כשכבר אין לי לאן
אלייך אפנה
ומי כמוך יכולה
רק במבט להבחין
בכל שינוי בהרגשה
איך? כלל לא אבין
עם יד מרגיעה
את אותי מלטפת
את הטעות לא מזכירה
עוד בעורפך היא נושפת
כי שאמרת את שלך
אמרתי אני את שלי
עדיין אוהבת אותך
כזה הוא גורלי