שורשיי כפותים עמוק
בדופן אדמה
צמרתי נושקת
לענן כבד
דמעותיו יכסוני
פרותיי ילווני
ואפרע כך בשקט
את המחאת הזמן


אין מכסה לעצב
יש מנחת דמעות
אין כל גבול לחסד
מעוטות השעות.

ואני אסור לראות
מה פשר החיבה
הכפויה לעצב
חבויה כהד
השמחה היא כזר לי
תלאותיי עטפוני
במכוות עול וסבל
אך חיוכי לא תם.

30.01.07          
ג' שבט   התשס"ז          

מוקדש לחמי נחמיה גפן ז"ל שגם בשנותיו האחרונות והקשות
לא סר החיוך מעל פניו.

אפשר למצוא את השיר מנוקד בכתובת:
http://www.kipa.co.il/bikorim/showart.asp?id=34264
או בכתובת:
http://www.ima-adama.co.il/blogs/Record.asp?RecordId=1066&BlogId=60&ChapterID=111&CurRecordList=0