[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







הילה סיבוני
/
למות רווקה

"אל
פשוט אל.
אל תחשוב שאני מתגעגעת, אל תחשוב שאני עדיין אוהבת
זה רק עושה לך רע, כי אני לא.
אני חיה בעולם משלי. הלוואי והיית מבין...
מבין כמה אני נחותה כשאני לידך."


אלה היו המילים האחרונות שלה.
אז לא, אני לא מבין. למה בנות מתעקשות לחזור על אותה טעות כל
הזמן וללכת עם הבחורים הכי דפוקים שיש.

היה זה יום חמישי ונועה החליטה שהיא הולכת להפתיע אותי בביקור
פתע.
אני ונועה מכירים מגיל שמונה, כמעט 16 שנה. היא יודעת עליי
הכול ואני יודע עליה כמעט הכול.
נועה אוהבת בחורים מהסוג החרא.
טיפוסים שלא שמים על בחורות מדהימות כמו נועה ולא על בחורות
בכלל. מה שנקרא מניאקים.
מאז שנועה הייתה קטנה אני זוכר שהדבר האהוב עליה היה להתגרות
בבנים ולפלרטט. היא הייתה פשוט מלכת הטיזינג.
אז כמו שאמרתי, נועה הפתיעה אותי ביום חמישי. בדיוק חזרתי
ממשחק כדורגל פה בשכונה, נכנסתי הביתה, מתחיל להוריד את הבגדים
המסריחים.
פתאום משום מקום הופיעה נועה. לרגע אני מתחרט שיש לה מפתחות
לדירה שלי.
ולרגע לא.

"יא שחיף תאכל משהו, תראה כמה אתה רזה!" אמרה כדי להתגבר על
המבוכה בלראות אותי חצי ערום.
"מה לעשות שעד שאת באה את גם לא מביאה אוכל איתך", אמרתי
נועה צחקה והוציאה 2 קופסאות עם אוכל של אמא שלה מהתיק. אמא של
נועה מתה עליי ואני מת על האוכל שלה.
חייכתי.
נכנסתי להתקלח ובינתיים נועה ארגנה את השולחן אוכל הקטן שאצלי
במטבח.
יצאתי מכוסה במגבת קטנטנה שמסתירה בקושי גדול ורב את מה שצריך
לדמיין.
נועה הביטה בי במין מבט חצי בוחן חצי מובך.
"את יודעת שעד מאי 2010 את תצטרכי ללמוד לבשל כמו אמא שלך,
אחרת אין חתונה".
נועה, מאז שהיינו בני שמונה, אמרה שהכי יפה יהיה להתחתן בשנת
2010.
אני הסכמתי איתה כי היא הייתה מכינה לי את שיעורי הבית ובתמורה
הייתי צריך לחתום על טופס קטנטן שאומר שאתחתן איתה במאי 2010.
"עזוב, אין לך מה לדאוג. דברים כאלה עוברים בגנים, זה בדוק.
סמוך עליי!" אמרה.
צחקנו ונהננו מהאוכל הטעים של אמא שלה.

"אז מה את מספרת?" שאלתי, למרות שכל פעם שמישהו היה שואל אותי
את השאלה הזאת הייתי נגנב.
"אתה מוכן?" ענתה
"כן.." ספק מוכן ספק לא
"אני מתחתנת!"
לקח לי רגע להבין את מה שהיא אמרה.
"נועה, אבל אמרנו שמתחתנים ב2010, יש לנו עוד 3 שנים" מנסה
לגרום לה לומר שזה לא באמת נכון.
"לא טיפשון. אני מתחתנת באמת"
אני חושב לעצמי אם זה שקר או אמת, הרי נועה תמיד אמרה שהיא לא
תתחתן עד שהגוף שלה יתחיל להתקמט והיא תצטרך למצוא איזה קשיש
עשיר שיספק לה כסף לניתוחים.
"עם מי?" שאלתי, למרות שלא ממש עניין אותי איך קוראים לחרא
"טוב, קודם תיקח נשימה..."
אני עוצם לרגע את העיניים ומנסה לחשוב מי ראוי להתחתן עם נועה
יותר ממני. מי יכול להיות הבן זונה שהורס לי את העתיד.
"דן" נועה אמרה.
אני לא יכול שלא לחשוב לעצמי שהייתי צריך להרוג את החרא כבר
אחרי המקרה בהודו.
"דן???"
"כן תומר. דן."
דן היה הבנאדם הכי חלקלק שהכרתי. אני ונועה פגשנו אותו לראשונה
לפני שנתיים בהודו, הוא היה זה שעבד עלינו וגנב לנו את כל
הכסף.
"דן, דן... דן?! דן מהודו? דן הזבל שגנב לנו את הכסף? דן
שבגללו נתקענו שבוע בלי אוכל בלי כסף בלי בגדים להחלפה?!" אני
מרגיש איך הכעס מתמלא בתוכי ומציף אותי.
"תומר אתה יודע שהוא השתנה. וכן עם דן... דן... דן הזה."
"מה מתי איפה למה כמה ???" כולי נגנב, מה דן קשור? מאיזה
גהינום הוא הצליח לטפס?!
"עוד שבוע", היא עונה בקלילות
"עוד שבוע?" אני שואל
"עוד שבוע", מאשרת
לא יכולתי לשבת מולה יותר, קמתי בעצבים ונשכבתי על המיטה.
איך זה יכול להיות שנועה שלי מתחתנת ולא איתי.
לי ולנועה היו יחסים אחרים, היינו ביחד תמיד, גם כשהיה לנו בני
זוג.
נועה עומדת מולי ומסתכלת עליי. היא נשכבת על ידי ומתחילה ללטף
את המצח שלי.
"תומר אני יודעת שאתה כועס", אמרה
אני לא עונה לה... אפילו לה מסתכל לכיוון שלה.
"אל. פשוט אל.
אל תחשוב שאני מתגעגעת, אל תחשוב שאני עדיין אוהבת
זה רק עושה לך רע, כי אני לא.
אני חיה בעולם משלי. הלוואי והיית מבין...
מבין כמה אני נחותה כשאני לידך."
נועה קמה והלכה לכיוון הדלת, לאט, כאילו חיכתה שארוץ אחריה.
אני לא זזתי מהמיטה. מנסה בכוח שלא להסתכל אפילו לכיוון שלה.

אחרי שבוע התברר לי שנועה אכן התחתנה
ואחרי חצי שנה נודעה לי הסיבה.
לפני שנה התברר לנועה שהיא חולה באיידס, שדן האידיוט מהודו
הדביק אותה באיידס.
לנועה לא היה סיכוי ואני כמו מטומטם התעסקתי בעצמי ובעובדה
שגבר אחר לוקח לי משהו שלי.

ועכשיו אחרי שכל זה קרה, כל החתיכות מסתדרות ומשלימות את
התמונה,
נועה בסך הכול לא רצתה למות רווקה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
ואני תמיד חשבתי
שדפדפן זה חלק
מהכוס.



האדמו"ר מגלה את
האינטרנט.


תרומה לבמה




בבמה מאז 31/7/07 21:32
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
הילה סיבוני

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה