נולי שכבה על הגב.
בעוד שהרוח בידרה את שערות בטנה, הרגליים הקדמיות מקופלות
בצורה היחידה שבה נוח להן בתנוחה כזאת, והגוף נוטה קצת לצד
שמאל, העיניים שלה נראו במקום אחר.
"מה אני אעשה היום?" חשבה לעצמה.
נולי אהבה לשכב על המיטה ולהסתכל על השמיים ועל הבחוץ בצורה
הפוכה. "יותר מעניין ככה" היא חשבה הרבה פעמים. לראות את הבחוץ
בצורה רגילה - היא רואה כל יום גם ככה.

יום קיץ. יום קיץ חם.
הגיעה כבר השעה 12 בצהריים, ונולי עדיין לא מצאה מה לעשות,
אבל לפחות היא החליפה תנוחה. עכשיו היא שכבה בצורת בייגלה,
כשהראש שלה על הגב - הכי רחוק שהיא הצליחה להגיע איתו.
"ממש חם היום..." היא נאנחה לעצמה ונשארה באותה תנוחה.
העיניים זזו מצד לצד, והרימו את הגבות שלה איתן. היא בחנה את
החדר מסביב.

בהבזק של החלטה, היא קמה, קפצה מהמיטה לרצפה הקרה וטופפה לה
לכיוון החלון הגדול שבסלון.
היא נשענה על אדן החלון, חצי גוף בפנים, חצי גוף בחוץ -
והסתכלה על כל מה שהלך ברחוב באותם רגעים -
בין אם אלה היו מכוניות שנסעו מהר, קטנועים רועשים, אנשים
עוברים ושבים - אף אחד מהם כמעט לא חמק מעיניה הבוחנות של
נולי. על חלקם היא מצאה לנכון לנבוח, על חלקם היא לא ראתה את
הצורך לבזבז אנרגיה, ועל אלה שהיא התלבטה - היא נשארה נוהמת
במתינות - עד שהגיעה להחלטה - לכאן או לכאן.
"נהייה כבר ממש חם", חשבה נולי, שעמדה בחלון הגדול, אל מול שמש
הצהריים הקופחת כבר זמן מה, ובאקט שבא לאחר מחשבה מהירה -
השתטחה על הרצפה הקרירה להצטנן.
כל כמה זמן התפנתה לגירוד שנראה מעיק עליה מאוד, ופתרה אותם,
לרוב, די מהר.

מול קערת האוכל שלה - בבחירות מחושבות של החתיכות שלפניה - מי
לפני מי, וכמה בבת אחת, היא כילתה את הכול ונשארה מסופקת כמו
שהייתה עוד לפני כן.

כשהתמקמה שוב על המיטה, בזמן שהירח כבר נראה מבעד לחלון,
וקרירות של ערב נושבת על הפרווה ומנעימה את הרביצה - נזכרה
נולי שכאן שכבה גם בבוקר, ושבסוף שכחה למצוא מה לעשות.
מסופקת או לא, נאנחה וחשבה לעצמה - "טוב... מחר כבר אמצא מה
לעשות...", ונרדמה.