"מצאנו הזדמנות, להסתכל בזמן שהאנושות כולה תגיע לנקודת
הגובה, ויהיו משמשים עם הרצון שלהם רק בצורה של "אהבה לזולתו"
ולא כלל בצורה של "קבלה לעצמו"
(בעל הסולם, מאמר "השלום בעולם").

היום חלף ממש במהירות. לבשתי בגדי חג ומיהרתי לצאת אל הרחוב.
בחוץ, ערב נעים של תחילת האביב, אנשים מטיילים ברחוב בנחת,
לחלק מהם יש הבעת שמחה אמיתית על הפנים.

עברו כבר 67 שנים לעצמאות המדינית של מדינת ישראל, אבל היום
אנו מציינים אירוע נוסף וחשוב מאוד שקרה לכולנו - לאחר שנים של
מאמץ עם שלם הצליח להתאחד, להשתחרר מהאגו ולצאת לחירות אמיתית.
כן, הלילה נחגוג את חג העצמאות של שנת 2015, את העצמאות
האמיתית של עם ישראל. אני יודע, שזה נשמע מוזר מאוד. גם לי קשה
להתרגל לרעיון שסוף סוף אחרי כל כך הרבה שנים הגענו ביחד
להתעלות רוחנית. אבל זו כבר השנה השלישית שאנו חוגגים ביחד מאז
2012.

הכל קרה מהר... מהר מכדי לעקוב אחר רצף האירועים. אני זוכר איך
המצב במדינה הפך לא פשוט. ב- 2007, קצת אחרי מלחמת לבנון
השנייה, האגו והפירוד התפרצו כבר במימדים של עם שלם, עד שהפכו
לתופעה שאי אפשר היה להמשיך ולהתעלם ממנה.

יחד עם זאת, הייתה הרגשה שלאף אחד לא ממש אכפת שהעגלה מידרדרת
אל התהום. כולנו היינו בטוחים ש"מישהו" יסדר את הדברים: יש לנו
צבא חזק, במקרה הצורך יהדות אמריקה תהיה שם תמיד, ובכלל, באופן
כללי, "יהיה בסדר".

אבל מהר מאד ראינו שהמצב לא באמת השתפר, וכבר היה קשה להתעלם
מהדיכאון, או להמשיך ולעצום עיניים אל מול הריקנות והאלימות
שמילאו את הסטטיסטיקות בעיתונים. אמנם היתה לנו מדינת ישראל
משלנו, אבל בתוכנו הפירוד הלך וגבר, ונראה היה לא מציאותי
להמשיך כך.

הנה עובר מאיר, הוא מברך אותי לשלום, גם הוא לבוש בגדי חג. כבר
חמש-עשרה שנים שיש לו דוכן ירקות בשוק, והוא לא מוכן להיפרד
ממנו. אני זוכר שלפני עשר שנים הוא נתן לי ספר במתנה, ואמר לי
"כשיהיה לך זמן, תקרא". זה היה ספר על חכמת הקבלה. בהתחלה
נרתעתי כי חשבתי שמדובר בעוד ספר מיסטיקה או פילוסופיה חסרת
תכלית.

עד אז הכרתי את הקבלה רק מתוך הסיפורים בעיתוני הרכילות,
ומעולם לא דמיינתי שהחכמה הזו מלמדת לאהוב את הזולת ולהתעלות
לדרגת הכוח העליון.

בספר היה כתוב על אנשים מיוחדים בעם שלנו שהשיגו מציאות נעלה
יותר. הם סיפרו על המציאות הזו, על מה מרגיש אדם שמשיג אותה.
הם פנו אלינו בספריהם ואמרו: "התחברו... התעלו מעל האגו שלכם
לעצמאות האמיתית, ואז תוכלו להרגיש את מה שאנחנו מרגישים".

אבל באותה תקופה, עבורי ועבור רבים מחבריי זה נשמע כמעט כמו
סינית. מה זה נקרא "להתחבר עם מישהו"? איך אפשר לחשוב על טובת
האחרים ולא רק על עצמי? איך זה בכלל ייתכן, ומה פתאום?!

ככל שהוספתי לקרוא היה ברור לי יותר ויותר שיש בי איזה כוח,
משהו ששולט עליי ומונע ממני לצאת לקיום טוב יותר. המקובלים
הסבירו שלכוח הזה קוראים אגו, או אהבה עצמית, ושזו הסיבה לכל
הצרות שיש לנו בחיים. אבל זה היה בלתי אפשרי להשתחרר ממנו.

למרבה המזל, אני זוכר שבאותן שנים, כמו משום מקום, התחילה חכמת
הקבלה להיות מופצת בארץ.

לאט לאט התחילו עוד ועוד אנשים לקרוא את ספרי הקבלה האמיתיים,
וגם הם, כמוני, גילו מה מונע מהם להיות חופשיים באמת. לאחר
תקופה קצרה מצאו עוד ועוד אנשים את הדרך בחכמת הקבלה, שהרגישו
שצריך לעשות משהו. והמעטים הפכו למסה קריטית חיובית שהביאה את
השינוי המיוחל.

"פתחו הספרים הללו ותמצאו כל הסדרים הטובים שיתגלו באחרית
הימים ומתוכם תקבלו הלקח הטוב איך לסדר הדברים גם היום."
(בעל הסולם, כתבי "הדור האחרון").

ממרחק עולים רעש וקולות צחוק של ילדים. יובל ואבי, בניו
הצעירים של רמי, מתרוצצים ברחוב ודופקים אחד לשני עם פטישי
פלסטיק על הראש. בכל זאת, כמה מנהגים לא השתנו.

למען האמת, זה מדהים שמבחוץ כמו דבר לא השתנה, "עולם כמנהגו
נוהג", הכל נשאר כרגיל, אבל מצד שני משהו היה מאוד מיוחד.
השינוי היחיד שהתרחש היה בתוכנו, ביחסים בינינו. שינוי היחסים
בינינו הוביל לכך שהתחלנו לראות את הכל בצורה שונה, אמיתית.

המקובל הגדול של המאה העשרים, הרב יהודה אשלג, קרא לזה "השינוי
הפסיכולוגי".

אבל איזה שינוי... ברגע שהבנו שהמכשול היחיד הוא האגו שלנו,
ושעלינו להתעלות מעליו בעזרת חיבור בינינו, התפתחה בנו הבנה
מופלאה של מי אנחנו, מה תפקידנו, מהי המציאות ומהם הכוחות
שמפעילים אותה. גילינו שהכל מבוסס על אהבה ועל נתינה, וכך
נכנסנו ל"עולם הרוחני".

אני זוכר שהיו כאלה שחשבו שההתעלות לרוחניות תהיה כמו ריחוף
בעולם דמיוני עם מלאכים מעופפים סביב. אחרים דמיינו שצריך
לסיים את החיים כאן כדי להגיע ל"עולם הבא". אבל ההרגשה של
העולם הרוחני התחילה רק כשרכשנו רצון אמיתי לנתינה, כשבאמת
למדנו איך לחשוב על האחרים, כמו אם הדואגת לילדיה.

"ואחר שכל האומה הסכימו פה אחד ואמרו נעשה ונשמע, הרי שכל אחד
מישראל נעשה ערב שלא יחסר דבר מה לשום חבר מחברי האומה... כי
יודע ובטוח הוא ששש מאות אלף אוהבים נאמנים נמצאים בסביבתו
עומדים הכן לדאוג בשבילו" (בעל הסולם, מאמר "הערבות").

אף אחד מאיתנו לא ישכח את הרגע הקסום הזה, הרגע שבו הכל השתנה,
את הרגע שבו יצאנו לחירות משליטת האגו. זה מדהים - ברגע
שהסכמנו להתחבר התחיל כל אחד להרגיש שקיימים חיים שלמים ובלתי
מוגבלים מחוצה לו, ואיזו אהבה וקשר מיוחד הוא חש כלפי כולם.
פתאום הרגשתי שכולם דואגים לי, ואני, ככל שאני ערב ליותר
אנשים, הם הופכים להיות החיים שלי, חיים גדולים, עשירים
ונצחיים. מי היה מאמין שרק רגע אחד לפני כן, רציתי לנצל את
כולם, או שהם רצו לנצל אותי. איזה חלום זה היה.

כשאתה יוצא מחוץ למגבלות האגו אתה יכול לשנות אותו, להשפיע
עליו, כלומר, להשפיע גם על החיים הגשמיים. זו ממש תפיסה שונה
של המציאות - זוהי העצמאות האמיתית שקיווינו לחגוג.

מאוחר. אני חוזר הביתה לחגוג עם המשפחה את חג העצמאות של העם
שלנו. היום כבר ברור לי מה זה "להיות עם חופשי בארצנו".

המקובלים תמיד הסבירו שרק אהבת הזולת תוכל לאחד בינינו, שהיא
השורש הרוחני שלנו, היסוד שלנו. הם הבטיחו שכאשר כולנו נחשוב
ונפעל מתוך אהבה ונתינה, מיד נרגיש את העולם העליון. אז נהיה
מאוחדים מעבר לזמן ולמקום, נרגיש נצחיות, שלמות, הזדהות עם
זרימה בלתי מוגבלת של אור, ונעלה באמת למדרגת ה"אדם"
ברוחניות.

כמה שהם צדקו!
http://www.kab.co.il