כשהייתי בת שש היו לי הרבה פרפרים בגב
ויחד דילגנו מעל ילדים אחרים ובניינים חסרי חלונות
לא ידעתי שהמלחמות שלי הן מלחמות שמן בשמן
שהכול נמשח בתוכי כמו למלוכה הפוכה
במקום לשבת גבוה ולהשקיף על הדשא התחלתי לגחון
והחרדות השתקעו ועשו להן בית בתוך המקלחת וחדר השינה
והבקטריות נצצו על החליפה כמו סירנות חשוכות
תאהבי אותנו, הן ביקשו, אנחנו לא מתכוונות
להיות כל כך רעות
וגם אמי ביקשה את אותו הדבר
כשנתנה לי כסף ושלחה אותי לגור
רחוק ממנה ומידיה הרועדות.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.