"רוקו" "קוצ'ו" "זומבי" "אסטקוונדו" "בייבה" "רוקיסט" "זונה"
"אבוב" "בוב" "אביף" "זוהר" וכרגע כל השאר די ברחו לי מהזיכרון
ואם אני אזכר אני אוסיף אותם בהמשך אבל בכל מקרה כל הכינויים
האלה מסתכמים בשם אחד - אביב.
אביב זה בעצם אני וכל כינוי בא ממשהו מסוים שעבר במסע חיי, אם
זה החבר הכי טוב, אם המפקד שלי בצבא או סתם מישהו שהכיר אותי.
תפסתי לי כמה פנים וצורות במהלך 20 שנה ואני יכול להגיד
בוודאות שכל הכינויים האלה באו בשלוש שנים או בארבע שנים וכל
שאר החיים הייתי אביב משעמם.
בשביל רועי אני "בייבה" ובשביל דביר אני "אבוב" ובשביל אופק
אני "אביף" ובשביל שאר פלוגה ג' בגדוד 869 אני "רוקו" וככה זה
מתחלק שלכל אחד יש את הכינוי שהדביק לי ולי נשאר רק להתחבר
אליו כשקוראים לי אז להסתובב ולהראות לו שנתפסתי לכינוי שהדביק
לי.
טיפשי, נכון, אבל זה חלק מהחוויה ואני לא עושה את זה כדי להיות
"חלק מהחבר'ה" כי בסופו של דבר לכל כינוי יש סיפור ורקע משלו.
בסופו של דבר לכל אחד יוצא לקבל שמות חיבה או כינויים בשירות
למרות שיש את הקטע לקרוא לבנאדם בשם משפחה, כמו לדוגמה, ואני
אקח דוגמה אישית שלי, אצלנו במחזור היה בחור שקראו לו ערן
ארליכמן אז כולם ישר קראו לו ארליכמן ואף אחד לא חשב על לקרוא
לו ערן, או למשל יש לי חבר שקוראים לו ליאור אבל כולם מכירים
אותו דווקא בשם משפחה שלו אז כולם קוראים לו גולדיס ואף אחד לא
באמת יודע שקוראים לו ליאור (כמובן החברים הקרובים יודעים את
השם הפרטי אבל שאר העולם די טיפש בשביל לא לשאול אם גולדיס זה
שם פרטי או משפחה ומה השם הפרטי).
במהלך הזמן אתה חושב לעצמך - אולי שם החיבה הוא בעצם שם גנאי?
ואז אתה מתחיל לחיות בפרנויה מוזרה כזאת ומתחיל לנסות לשנות את
העניין הזה ומדגיש לאנשים לחזור לקרוא לך בשם הפרטי וכאילו
לעשות להם דווקא אתה לא עונה להם כשהם קוראים לך בכינוי ועונה
רק כשהם קוראים בשם שההורים העניקו לו כשנולד.
אתה רוצה לשנות את שמך, סבבה - לך למשרד הפנים ותודיע להם
שמהיום קוראים לך ג'ורג' לצורך העניין ולא צ'אקי אבל כינוי?
יישאר חקוק לך על המצח לעולמי עד!
ודרך אגב, נזכרתי בעוד אחד אבל הוא לא משהו בכלל, "אביב
המעפן"...