לוקחת מכחול, מציירת ציור,
שמיים, דשא, ציפורים, פרפרים ואפילו כמה ילדים משחקים.
יושבת בחדר בוהה בציורי,
"כמה הייתי רוצה כאלה חיים" אני חושבת לעצמי,
אך את מחשבותיי בגסות קוטעת דלת החדר הנפתחת ברעש,
" שוב את חולמת? שוב את בוהה? תגידי, מה יצא ממך ילדה? בסוף את
תהיי כמוני! זה מה שאת רוצה?"
והדלת שבה, ונטרקת בחוזקה,
ואל מחשבותיי חוזרת אני בשתיקה.
ככה זה כשגרים עם אבא מסומם ואמא שיכורה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.